השימוע הוא הליך משפטי מחייב לפני פיטור. לא 'נחמד לעשות', אלא חובה. נגזר מעיקרון 'זכות הטיעון' במשפט המנהלי, ויושם על המגזר הפרטי דרך פסיקת בית הדין הארצי. הוא מאפשר לעובד להישמע לפני שמחליטים את גורלו. בלי שימוע - הפיטור פסול, גם אם הסיבה לגיטימית לחלוטין.

1 - שם העובד וכתובת. 2 - תאריך ושעת השימוע (לפחות 3-5 ימי עבודה קדימה). 3 - מקום השימוע. 4 - פירוט הטענות נגד העובד - לא 'בעיות', אלא רשימה ספציפית של אירועים, תאריכים, ועובדות. בלי הפירוט הזה השימוע פסול. הזכות שלו להגיע עם ייצוג (עו״ד או חבר) חייבת להופיע במכתב.

בעל מסעדה זימן טבח לשימוע במכתב שכתב 'בעיות בעבודה'. עו״ד העובד הגיע לשימוע ודרש לדעת מה הטענות. הבעל לא ידע לפרט. השימוע התבטל. בית הדין: הזימון לא תקין, ההליך פסול, פיטור פסול, פיצוי 75,000 ש״ח. הפעם השנייה הזימון פירט 4 אירועים מתועדים עם תאריכים. הליך עבר חלק.

טעות 1 - זימון יום-יומיים מראש. החוק דורש זמן הוגן להתכוננות (לפחות 3-5 ימי עבודה). טעות 2 - זימון בעל פה. חייב להיות בכתב עם תיעוד מסירה (חתימה / דואר רשום / מייל מתויק). טעות 3 - 'אנחנו רוצים לסכם את העסקתך' במקום הטענות. בית הדין רואה את זה כקבלת החלטה מראש.