פרטי - מטופל ללא הסכם או ביטוח. רגיש למחיר אבל לא לרמת השירות. מצפה למחיר ברור, אופציות תשלום ושירות מעולה. קופת חולים בהסכם (כללית סמייל, מכבי דנט) - מחיר נמוך אבל זרם יציב של מטופלים. רוב המרפאות שעובדות עם קופה מאזנות 40-60% מההכנסה מקופה. ביטוח משלים (כלל, הראל, הפניקס) - לא הסכם של המרפאה, אלא החזר למטופל. המטופל משלם מחיר פרטי ומגיש בקשה להחזר.

לכל טיפול בנו 3 מחירים. שכבה 1 - מחיר פרטי מלא (לדוגמה כתר 2,800 ₪). שכבה 2 - מחיר קופת חולים אם אתם בהסכם (לדוגמה 1,750 ₪). שכבה 3 - מחיר עם השלמת ביטוח (אותו 2,800 ₪ אבל הסבר שהמטופל יקבל החזר של 1,000-1,400 ₪ מהביטוח). הפקידה שואלת בתחילת השיחה - איזה מסלול? ולפי זה מציעה מחיר. בלי לשאול - אתם מציעים את המחיר הפרטי לכולם ומפסידים את מי שהיה הולך לקופה.

מרפאה עבדה רק בפרטי. רוב המתקשרים שאלו על מחיר וניתקו. אחרי 60 יום של עבודה - הוסיפו 2 דברים. ראשית, הסכם עם דנט מכבי (40% הנחה, 60% משולמים). שנית, הסבר על השלמות ביטוח בכל סוף שיחה. תוצאה - מספר מטופלים חדשים בחודש עלה מ-22 ל-41. ההכנסה גדלה ב-38% גם אחרי הנחה לקופה, כי הזמן של הרופאה התמלא. הניצול של הכיסא עלה מ-62% ל-89%.

טעות 1 - לחתום על קופה בלי לחשב נקודת איזון. אם הקופה משלמת 800 ₪ על כתר ועלות הכתר שלכם 750 ₪, אתם מרוויחים 50 ₪ על שעת רופא - הפסד. טעות 2 - לא להזכיר השלמות ביטוח. 60% מהישראלים יש ביטוח משלים אבל הם לא יודעים מה הוא מכסה. אתם הסמכות. טעות 3 - לתת הנחה על המקום במקום להציע מסלול. ההנחה האקראית שוחקת את המחיר, המסלול שומר על המחיר הפרטי.