אזור A הוא שבועות 1 עד 4 - האזור הוודאי. הכנסות והוצאות פה ידועות ב-90% דיוק כי החשבוניות כבר הוצאו והחוזים חתומים. כאן מסתכלים על שבוע אדום כעל חירום. אזור B הוא שבועות 5 עד 8 - האזור החזוי. רוב המספרים ידועים ב-70% דיוק, אבל יש מקום לאי ודאות. כאן שבוע אדום זה אזעקה לתכנון. אזור C הוא שבועות 9 עד 13 - אזור התכנון. דיוק של 50% עד 70%, אבל מספיק לזהות תקופות לחץ עתידיות (סוף חודש, מסים, סגירת שנה).

תחזית של חודש לא עובדת כי תנאי תשלום B2B בישראל הם בדרך כלל שוטף+30, ולעיתים +60. אם לקוח חתם איתך היום, הכסף יגיע רק בעוד 8 שבועות לפחות. תחזית של 4 שבועות לא רואה את ההכנסה הזו. תחזית של 6 חודשים לא עובדת כי בעסק קטן יש שינויים תכופים - לקוח גדול חדש, פרויקט שמתעכב, מס מע״מ שמשתנה. הדיוק קטן מ-40% וזה כבר ניחוש. 13 שבועות זה החלון שמאזן בין צפי לדיוק. זו הסיבה שהמודל הזה משמש בנקאות וקרנות פרייבט אקוויטי בכל העולם.

יועץ שיווק עם 8 רטיינרים חודשיים, מחזור 35,000 ש״ח. ניסה לבנות תחזית חודשית - לא הצליח לראות את בעיית מסים שהגיעה בחודש 3. ניסה תחזית שנתית - איבדה דיוק אחרי חודש 2. עבר ל-13 שבועות וגילה שבחודש 3 יש שילוב של מע״מ דו-חודשי (8,400 ש״ח) ומקדמת מס הכנסה (5,200 ש״ח) שיוצרים שבוע אדום בשבוע 11. תכנן 6 שבועות מראש - הפריש 2,500 ש״ח בשבוע מהקופה השוטפת לקופת מסים נפרדת. השבוע ה-11 הפך מאדום לירוק.

טעות ראשונה - לתכנן בלוח חודשי כי 'ככה כולם עושים'. לוח חודשי לא רואה תזרים שבועי שבו משכורות יוצאות בתאריך X וצ׳קים נכנסים בתאריך Y. טעות שנייה - לתכנן ל-12 חודשים כי 'אני רוצה לראות הרבה קדימה'. אחרי חודש 3 המספרים שגויים בלי ברירה. טעות שלישית - להחליף בין אופקים כל פעם. אם אתה מתחיל ב-13 שבועות, תמשיך 13 שבועות. עקביות בחלון התכנוני יוצרת שיפור מתמיד בדיוק התחזית - אחרי 6 חודשים תכוון לדיוק של 85%.