חוליה 1 - אין סדר יום קבוע. כל פגישה מתחילה מחדש, מי שמגיע ראשון מציג את הנושא שלו, ואחרים מתאימים את עצמם. אין סטרוקטורה, אין חזרתיות, אין עוגן. חוליה 2 - הפגישה מסתיימת בדיווחים, לא בהחלטות. כל אחד דיבר, אף אחד לא קיבל החלטה, יוצאים בלי רשימת משימות. שבוע הבא - אותו נושא חוזר. חוליה 3 - אין מעקב מפגישה לפגישה. גם אם הוחלט משהו, אף אחד לא בודק בשבוע הבא אם זה בוצע. ההתחייבות מתפוגגת תוך 48 שעות. שלוש החוליות בדרך כלל מופיעות יחד, וכל אחת מהן לבדה מספיקה כדי להפוך פגישה לבזבוז זמן.

פתח את הפגישה האחרונה שלך וענה 3 שאלות. שאלה 1 - האם הסדר יום של היום היה זהה לסדר יום של שבוע שעבר? אם לא, חוליה 1 חזקה אצלך. שאלה 2 - יצאת מהפגישה עם רשימה כתובה של החלטות עם בעלים ותאריך יעד לכל אחת? אם לא, חוליה 2. שאלה 3 - בפתיחת הפגישה היום, בדקת מה קרה עם ההחלטות מהשבוע שעבר? אם לא, חוליה 3. ברוב העסקים שאבחנו, שלוש החוליות מופיעות יחד. זאת לא תקלה בודדת אלא שיטת עבודה שבורה. L10 מתקן את שלושתן בו-זמנית.

סוכנות עם 8 עובדים שהבעלים פנתה אלינו אחרי שלוש שנות תסכול מהפגישה השבועית. שעתיים כל יום ראשון בבוקר, 8 משתתפים, עלות זמן ישירה של 1,800 ש״ח לפגישה - כמעט 100,000 ש״ח בשנה. בפועל היא הודתה שלא יוצאת מכל פגישה עם רשימת החלטות. הפגישות התקיימו לפי מה שצף, נושאים חזרו 4-5 פעמים בלי שמתקדמים, והצוות התחיל לחפש תירוצים לא להגיע. אחרי 8 שבועות של L10 מובנה - הפגישה התקצרה ל-90 דקות מדויקות, יצאו מכל פגישה עם 8-12 To-Dos עם בעלים, והבעלים השיבה לעצמה 4 שעות שבועיות לעבודה אסטרטגית.

טעות 1 - לחשוב שהבעיה היא הזמן ולא המבנה. בעלי עסק שמקצרים את הפגישה מ-2 שעות ל-45 דקות בלי לשנות מבנה רק מצמצמים את הבזבוז, לא פותרים אותו. טעות 2 - להוסיף סדר יום חדש בלי לאכוף זמן לכל סעיף. סדר יום בלי שעון = סדר יום שמתפזר תוך 15 דקות. טעות 3 - לוותר אחרי השבוע השני כשלא רואים תוצאות. ניסיון השטח מראה שצריך 4 פגישות לפחות עד שהמבנה מתחיל לפעול. בעל עסק שמוותר ביום ה-14 חוזר לכאוס וצריך להתחיל מאפס בעוד 6 חודשים.