סיכון - אירוע עם הסתברות ידועה והשפעה ניתנת לחישוב. דוגמאות: לקוח לא משלם (12% הסתברות), רכב חברה נפגע (4% בשנה), עובד מתפטר (15% בשנה). אי-ודאות - אירוע שלא יודעים אם יקרה ובאיזו עוצמה. דוגמאות: שינוי רגולציה, משבר כלכלי, מגיפה, פריצה טכנולוגית שמייתרת ענף שלם. סיכון מבוטחים ומתכננים. אי-ודאות בונים אליה גמישות וחוסן.

סיכון: 4 כלים - ביטוח, גיוון, גידור (Hedging), הקטנה (Mitigation). דוגמה: סיכון לקוח לא משלם - ביטוח אשראי, פיזור לקוחות, מקדמה של 30%, חוזה הצמדה. אי-ודאות: 3 כלים - יתרון נזילות (3-6 חודשי הוצאות בקופה), ריבוי תרחישים (תוכנית A/B/C), גמישות תפעולית (מודל פעולה שיכול להתאים מהר). אסור לערבב - אי אפשר לקנות ביטוח לאירוע שאתה לא יודע מה הוא. אבל אפשר להחזיק יתרת מזומן.

מסעדה ותיקה התמודדה עם שני אירועים ב-2024. אירוע 1: ספק הבשרים הראשי העלה מחירים ב-22%. זה סיכון - הסתברות 35% בשנה, השפעה 8% מהוצאות. הספק הפעיל גידור: חוזה מחיר שנתי עם 3 ספקים שונים. אירוע 2: רגולציה חדשה שדורשת שינוי מטבח. זה אי-ודאות - אי אפשר היה לדעת מראש. ההגנה: יתרת מזומן של 3 חודשי הוצאות שאפשרה לבצע את השינוי בלי לפטר עובדים. שני סוגי אירועים, שתי גישות הגנה.

1) לנסות לחשב סיכון לאי-ודאות - 'מה הסיכוי שתהיה מגיפה' זה לא חישוב, זה ניחוש. 2) להתעלם מסיכון בגלל שהוא דומה לאי-ודאות - 'אף פעם לא תבעו אותי' לא אומר שהסיכון אינו קיים. 3) לחשוב שכל אי-ודאות שווה - יש אי-ודאות אסטרטגית (טכנולוגיה) ותפעולית (פוליטיקה) - דורשות תגובות שונות. 4) לא להחזיק יתרת מזומן - בלי 3 חודשי הוצאות, גם סיכון רגיל יכול להתפוצץ.