מותג חברה הוא הזהות הקולקטיבית - שם, לוגו, צבעים, ערכים, תהליכים, אתר. הוא נותן ביטחון: 'יש כאן יציבות, יש מערכת, יש המשכיות'. מותג אישי הוא הזהות של בעל העסק - הפרצוף, הקול, הדעות, המומחיות. הוא נותן אמון: 'אני יודע מי עומד מאחורי זה'. ב-B2B SMB ישראלי, אמון קודם לביטחון - לקוח קונה ממך כי הוא סומך עליך, לא כי החברה שלך 'נראית רצינית'. ולכן מותג אישי הוא 60-70% מהעסקה.

שנים 1-2: 80% מותג אישי, 20% מותג חברה. אתה הפרצוף, החברה היא רק 'ארגון משפטי'. שנים 3-5: 65% אישי, 35% חברה. החברה מתחילה לבנות זהות עצמאית. שנים 6-10: 50% אישי, 50% חברה. החברה יכולה לרוץ גם בלי הפרצוף. אם תקפוץ מוקדם מדי לכיוון חברה (לוגו, אתר מתוחכם, ערכים מנוסחים) - תקבל קור משווק, לקוחות לא מתחברים.

משרד א' - 4 שותפים, לוגו מקצועי, אתר נקי, אבל אף אחד לא יודע מי השותפים. תוצאה: לקוחות מתחלפים בקלות לזולים יותר, אין נאמנות. משרד ב' - שותף אחד שיוצא הרבה לוועידות, מפרסם פוסטים, פרסם ספר. החברה היא 'משרד יוסי גולן'. תוצאה: 92% שימור לקוחות שנתי, מחיר 35% מעל הממוצע. הניסיון השטח אישר: B2B SMB ישראלי קונה אנשים, לא חברות. גם אם החברה גדולה, צריך לשים פרצוף.

1) להשקיע 30K ש"ח בלוגו ואפס במותג אישי - לא יחזיר ROI. 2) להיות 'רק הפרצוף' בלי תהליכי חברה - העסק תלוי בך, לא יכול לחופש. 3) לחשוב 'אני צנוע, החברה תדבר' - בענף שלך אין 'החברה תדבר', יש 'מי מאחורי החברה?' 4) לבנות 2 מותגים ש-conflict זה לזה - אתה רגוע אבל החברה אגרסיבית בקמפיינים. צריך עקביות.