1) כותרת ראשית (H1) - הכותרת מהשיעור הקודם, גודל 36-48 פיקסלים. 2) תת-כותרת - שורה שמסבירה למי זה ומה ירוויח, גודל 18-22 פיקסלים. 3) תמונה - mockup של המגנט (PDF פתוח, מסך מחשב עם המחשבון). 4) 3 נקודות תועלת - מה ילמד/יקבל, כל אחת בשורה אחת עם וי. 5) טופס Opt-in - שדה אחד למייל + כפתור בולט. 6) הוכחה חברתית - ׳צטרפו ל-+1,200 בעלי עסקים שכבר השתמשו׳ או 2 לוגואים של לקוחות. הכל מעל קו הקפל.

הגולש סורק את הדף בצורת F. רואה כותרת ראשונה. אם הכותרת לא תופסת - יוצא. אם כן - קורא תת-כותרת לוודא שזה רלוונטי. אם כן - מבין מהר על מה מדובר דרך תמונת המגנט. אז קופץ ל-3 התועלות לוודא שיש ערך אמיתי. עכשיו הוא מוכן להזין מייל - הטופס מחכה לו במקום הנכון. ההוכחה החברתית סוגרת את העסקה - ׳אם 1,200 בעלי עסק הורידו - גם אני יכול בלי סיכון׳.

מגנט של יועצת פיננסית. כותרת H1: ׳9 ההוצאות שעצמאי חייב לבדוק לפני סגירת השנה׳. תת-כותרת: ׳צ׳קליסט PDF של 4 עמודים - לבעלי עסק שמשלמים יותר ממה שהם צריכים׳. תמונה: צילום של PDF פתוח עם הצ׳קליסט מודגש. 3 תועלות: ׳ל לדעת בדיוק מה אפשר להוריד במס׳, ׳ל לקבל החזרי מס שעוברים בממוצע 8,000 ש״ח׳, ׳ל לסגור שנה בלי הפתעות׳. טופס: ׳שלחו לי את הצ׳קליסט׳ + שדה מייל. הוכחה: ׳הצטרפו ל-2,400 עצמאים שכבר הורידו׳. תוצאה: 38% Opt-in.

טעות 1: לדחוס יותר מדי. בעל עסק חושב ׳כמה שיותר מידע - כמה שיותר משכנע׳. ההיפך. דף עמוס מקשה על קריאה. 6 רכיבים, לא 12. כל רכיב במקום שלו, רווח נשימה ביניהם. טעות 2: לשים תמונה של עצמך במקום של המגנט. הגולש לא רוצה לראות אותך - הוא רוצה לראות מה הוא מקבל. תמונה של המוצר/המגנט תמיד יותר חזקה מתמונת היועץ.