מע"מ קיבל את שמו מהיותו 'מס על ערך מוסף'. כלומר - על כל שלב בשרשרת הייצור והמכר, נגבה מס רק על הערך שהוסף באותו שלב. הספק שמוכר חומר גלם ב-100 שח גובה 18 שח מע"מ. בעל הסדנה שקונה את החומר ומייצר מוצר ב-300 שח גובה 54 שח מע"מ, אבל מקזז 18 שח שכבר שילם - נטו 36 שח. סוף השרשרת - הצרכן הסופי הוא היחיד שלא מקזז.

כעוסק מורשה, התפקיד שלך מול רשות המסים הוא של 'גובה'. אתה גובה 18% מהלקוח, מנכה את המע"מ ששילמת לספקים, ומעביר את ההפרש. הכסף הזה אף פעם לא היה שלך - הוא של רשות המסים. ההבחנה הזו קריטית כי היא משנה איך מנהלים את החשבון. בעל עסק שמתייחס לכסף המע"מ כשלו - יתפתה להוציא אותו, ואז ייתפס בלי מספיק כסף ל-15 בחודש.

יועץ עסקי בתל אביב, מחזור 500,000 שח בשנה, הוצאות 100,000 שח. הוא גובה 90,000 שח מע"מ מלקוחותיו (18% × 500K). הוא משלם 18,000 שח מע"מ לספקים שלו (18% × 100K). ההפרש - 72,000 שח - הוא לא רווחיו, הוא חוב שלו לרשות המסים. אם בסוף השנה הוא יסתכל על חשבון הבנק ויראה 580,000 שח - הוא יחשוב שהרוויח 580K. בפועל, 72,000 שח כבר שייכים למישהו אחר.

מלכודת ראשונה - לחשוב שהמע"מ הוא 'עלות שלי'. הוא לא, הוא של הלקוח שעובר דרכך. מלכודת שנייה - להחזיק את כספי המע"מ באותו חשבון של תזרים העסק. ברוב המקרים זה נגמר בהוצאה לא מתוכננת ובעיות תזרים ב-15 לחודש. מלכודת שלישית - להגיד 'אני לא רוצה להעלות מחירים בגלל המע"מ'. אבל את המע"מ אתה לא משלם, הלקוח משלם - אתה רק מעביר.