שכבה 1 - קריאת שירות: סכום קבוע על עצם ההגעה והאבחון. בישראל 2026, טווח שוק לחשמלאי 250-380, אינסטלטור 280-420, טכנאי מיזוג 320-450, מנעולן 350-500. זה משלם על הנסיעה והזמן עד שמתחילים לעבוד. שכבה 2 - שעת עבודה: מתחילה לרוץ אחרי 30 דק׳ הראשונות (שכבולות בקריאת השירות). 180-280 ₪ לשעה לפי תחום, אזור וניסיון. שכבה 3 - חומרים: עלות + 50-100%. ברז של 80 ₪ נמכר ב-140-160. כבל של 25 ₪ נמכר ב-45-55. המארק-אפ משלם על הזמן שלך לקנייה, מימון מלאי, ואחריות.

ברגע שמסיימים אבחון, מוסרים ללקוח הצעה כתובה (SMS או נייר) ב-3 שורות. שורה 1 - 'קריאת שירות + שעה ראשונה: 380 ₪'. שורה 2 - 'זמן עבודה נוסף מוערך: 60 דק׳, סה״כ 180 ₪'. שורה 3 - 'חומרים: ברז + צינור גמיש, 220 ₪'. שורה 4 - 'סה״כ: 780 ₪ כולל מע״מ'. תמיד מעלים את ההצעה לפני הביצוע - גם אם הלקוח אומר 'תעבוד'. כתובה. החתום. ההפרדה ל-3 שכבות גם משאירה מקום לדיון - הלקוח יכול להגיד 'בלי הצינור הגמיש' ולחסוך 80 ₪, במקום לבטל את כל הקריאה.

אינסטלטור עצמאי בחדרה תמחר עד 2026: 'תיקון ברז דולף, 350 ₪ כולל הכל'. בקריאה האחרונה הוא הגיע, תיקן (20 דק׳), שילם מכיסו 95 ₪ על חומרים. הלקוח שילם 350. רווח נטו 255 - בערך 220 ₪ לשעה אחרי דלק. אחרי המעבר ל-3 שכבות: 'קריאת שירות 320 + עבודה 30 דק׳ ב-180/שעה = 90 + חומרים 95 ₪ + 70% = 162'. סה״כ 572 ₪. אותה עבודה, אותו זמן, אבל הוא הרוויח 477 נטו במקום 255. הלקוח לא מוחה - הוא רואה את ההצעה הכתובה לפני שמסכים.

טעות 1 - לתת מחיר אחיד לכל סוגי הקריאות. החלפת ברז ב-30 דק׳ ותיקון מערכת מים ב-3 שעות לא יכולים להיות באותו תמחור. טעות 2 - לא לחייב על חומרים. 'הברז עלה לי 80 ₪, אקח 80 ₪ מהלקוח'. בפועל הברז עלה לך 80 + שעת נהיגה לחנות + מימון מלאי + סיכון להחזר. המארק-אפ של 50-100% משלם על זה. טעות 3 - לתת הנחה בעל פה לפני שמסיימים. 'אעשה לך 50 ₪ הנחה אם תיתן לי לעבוד היום' זה הפסד מובטח. הנחות, אם בכלל, רק כשמסיימים ומחתימים.