עסק משפחתי הוא עסק שבו 2 בני משפחה ומעלה מחזיקים יחד בעלות או ניהול. הצורה הנפוצה בישראל - אבא ייסד את העסק בשנות ה-80 או ה-90, הילדים נכנסו בעשור האחרון. צורה שנייה - בני זוג שמנהלים יחד מסעדה או חנות או משרד ייעוץ. צורה שלישית - אחים שירשו עסק מההורים. בכל הצורות יש את אותו אתגר - כל מערכת יחסים פעילה בו זמנית בכל אינטראקציה. שיחה על דוח רווח והפסד היא גם שיחה על אבא שמחבק את הבן בשבת.

בישראל המשפחה הגרעינית עדיין הוא הציר המרכזי של הכלכלה. הורים נוטים להעביר ידע ועסק לילדים, ילדים נוטים להישאר באזור גיאוגרפי קרוב, ושכירת בית מההורים או עבודה בעסק המשפחתי נחשבת לטבעית. נוסיף לזה את התרבות הישראלית של חצי מילה מספיקה - אנשים מצפים שמשפחה תבין אותם בלי להסביר. בעסק רגיל זה לא בעיה כי הקווים פורמליים. בעסק משפחתי זה מקור הקונפליקט הראשי - בני המשפחה מצפים שיבינו אותם, ולא מסבירים מה הם רוצים, ואז כועסים שלא הבינו.

מסעדה בחיפה, סבא ייסד ב-1985, אבא קיבל ב-2005, הבן נכנס ב-2020. מחזור שנתי 4.2 מיליון ש״ח. סבא עוד בא יומיים בשבוע ומבקר את האוכל. אבא מנהל את העסק ביום-יום. הבן רוצה להוסיף משלוחים ואפליקציה. סבא נגד כי זה לא ה-DNA של המקום. אבא לכוד בין שניהם. השלושה לא דיברו על העסק בארוחות שבת במשך שנה. ההכנסות ירדו 18% כי לא הגיעו להחלטה. אחרי תהליך ליווי של 4 חודשים, בנינו ועד משפחתי חודשי וחתמו על הסכם העברה ל-3 שנים. ההכנסות חזרו והקשר השתפר.

מיתוס ראשון - המשפחה תפתור הכל לבד. במציאות, משפחה היא המקור הכי גרוע לפתרון קונפליקטים פנימיים בעסק כי יותר מדי רגש, יותר מדי היסטוריה, יותר מדי הסכמות לא מדוברות. צריך יועץ חיצוני גם אם זה לא נעים. מיתוס שני - אנחנו לא צריכים פורמליות, אנחנו משפחה. דווקא ההיפך, במשפחה צריך יותר פורמליות כי הרגש בכל מקרה משפיע. מיתוס שלישי - הקשר המשפחתי יציל את העסק בזמן משבר. במציאות, המשבר חושף את הקשר. אם הקשר רעוע, המשבר מפיל את שניהם.