חסם 1 - פחד מביקורת: 'אם אני אכתוב משהו לא מדויק, מתחרים יצחקו עליי בקבוצות'. חסם 2 - סנדרום המתחזה: 'יש בעלי מקצוע יותר טובים ממני, מי אני שאחנך'. חסם 3 - פרפקציוניזם: 'אני לא רוצה לפרסם משהו לא מושלם, זה ישפיע על המוניטין'. שני התחושות האלה אמיתיות וחזקות. אבל הן לא רציונליות. הציבור לא מצפה למושלמות - הוא מצפה למקצועיות עקבית.

חסם פחד מביקורת: התחל בפוסט שמודה בטעות שעשית - 'הנה מה שלמדתי מהפרויקט הראשון שלי שנכשל'. ביקורת על מי שמודה בטעות = אפס. חסם סנדרום המתחזה: הסר 'מומחה' מהמיתוג ושים 'מי שמתעסק עם X כל יום'. אתה לא צריך להיות הגדול בעולם - מספיק שאתה 2 שנים לפני הקורא שלך. חסם פרפקציוניזם: הצב לעצמך כלל 'פוסט בינוני יוצא, פוסט מושלם נשאר במגירה'. בינוני שיוצא תמיד מנצח מושלם שלא יוצא.

עו"ד 12 שנות ניסיון לא פרסמה פוסט אחד ב-LinkedIn. כשנשאלה למה - אמרה 'אין זמן'. כשחפרנו, החסם האמיתי היה סנדרום המתחזה: 'יש עו"ד מובילים שכותבים מאמרים בעיתון, מי אני'. הפתרון: שינוי מיתוג מ'מומחית בדיני עבודה' ל'עו"ד שעוסקת ביום-יום של בעיות עובדים-מעסיק ב-SMB'. אחרי 5 פוסטים מ-Case אמיתיים שטיפלה בהם, קיבלה 14 פניות. לא בגלל שהפכה ל'מומחית' - בגלל שהפסיקה להתחרות בעו"ד הסלבריטאיים והתחילה לדבר אל הקהל שלה.

1) להאמין שהחסם ייעלם 'כשירגישו מוכנים' - לא ייעלם, רק יעמוד יותר זמן. 2) להחליף חסם בחסם - 'אצליח אחרי שאסיים את הקורס הבא' (פרפקציוניזם בתחפושת). 3) לחשוב שצריך פתרון נפשי עמוק - מספיק 'פעולה ראשונה קטנה' לפעמים. 4) לחכות ל'פוסט מנצח' - הראשון תמיד גרוע, ההבדל בין מצליחים לאחרים הוא מי ממשיך.