רכיב 1 - מועד תשלום ספציפי, לא 'שוטף 30' אלא 'התשלום יבוצע עד 30 יום מיום הוצאת החשבונית'. רכיב 2 - אמצעי תשלום מאושרים - העברה בנקאית בלבד, או שיק כפוף לקליר, ולא 'כל אמצעי'. רכיב 3 - ריבית פיגורים - 'איחור בתשלום יחויב בריבית של 0.5% לחודש או חלק ממנו'. רכיב 4 - הפסקת שירות - 'במקרה של איחור מעל 30 יום, החברה רשאית להפסיק את השירותים עד להסדרת התשלום'. רכיב 5 - הצמדה למדד למקרה של איחור מעל 60 יום. רכיב 6 - ערבות אישית במקרים מעל 50,000 ש״ח.

הנוסח המומלץ - 'התשלום בגין השירות יבוצע עד 30 יום מיום הוצאת החשבונית, בהעברה בנקאית בלבד לחשבון הבנק המופיע בחשבונית. איחור בתשלום מעל 7 ימים יחויב בריבית פיגורים בשיעור של 0.5% לחודש, או חלק ממנו, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ״א-1961. במקרה של איחור מעל 30 יום, החברה רשאית להפסיק את אספקת השירות עד להסדרת מלוא החוב, ולחזור לפעילות לאחר תשלום עלות חידוש בסך 300 ש״ח'. הנוסח הזה הוא תקין משפטית בישראל ועומד במבחן ההוצאה לפועל.

יועץ שיווק עם 12 לקוחות פעילים בליווי חודשי. עד 2024 הסעיף בחוזה היה 'תשלום בשוטף 60'. ממוצע איחור בפועל - 78 יום. חובות פתוחים מעל 60 יום - 95,000 ש״ח. בינואר 2025 עדכן את החוזה ל-6 הרכיבים. לקוחות חדשים (4) חתמו על המסמך מבלי לשאול. ללקוחות קיימים (8) שלח את העדכון כתוספת חוזה - 6 חתמו תוך שבועיים, 2 דחו. עם ה-2 הוא קיים שיחה ובדק שכבר היה איתם בלאו הכי קושי גבייה - החליט לסיים את השירות. ממוצע איחור אחרי 6 חודשים - 14 יום. חובות מעל 60 יום - 0 ש״ח.

טעות 1 - לכתוב 'שוטף+30' ולא 'עד 30 יום מהחשבונית'. 'שוטף' זה ביטוי חשבונאי שלקוחות מפרשים שונה - לפעמים זה אומר 30 יום מסוף החודש שבו יצאה החשבונית, מה שיכול להגיע ל-60 יום בפועל. טעות 2 - לא לכתוב ריבית פיגורים. ללא סעיף מפורש, אסור משפטית לדרוש ריבית גם אם הלקוח מאחר. טעות 3 - לא לכלול סעיף הפסקת שירות. בלעדיו, אתה חייב להמשיך לספק שירות גם ללקוח שלא משלם, ואז אתה מצטבר חוב חדש על חוב ישן.