1) המצב הקודם - תתאר את הפעילות הקודמת עם כבוד. מה היא נתנה, למי, ולמה זה היה נכון. 2) המידע החדש - מה השתנה בשוק, בלקוחות, בעצמך. אירוע מדויק שגרם לך לחשוב מחדש. 3) ההחלטה - איך החלטת, עם איזה סיכון, מה גרם לך ללכת בכל זאת. אסור להסתיר את הספק - הוא מה שעושה את הסיפור אמין. 4) הכיוון החדש - מה אתה עושה היום, למה זה משדרג את הערך הקודם (לא מבטל אותו), ומה הקריאה לפעולה ללקוחות הקיימים והחדשים.

לקוח שעבד איתך בעבר משקיע אגו בהחלטה שלו לבחור בך. אם תאמר 'מה שעשיתי אז היה טעות', אתה מבזה את ההחלטה שלו. הוא ירגיש שהוא היה לקוח של עסק טועה, ויעבור. אם תאמר 'מה שעשיתי אז היה נכון לאותו זמן - שירת אותך וגם אותי, נתן ערך אמיתי. היום, בעקבות X, אני מבין שיש דרך טובה יותר לתת את אותו ערך' - הוא ירגיש חכם. השוואה: אתה לא מבטל את הספרים שקראת לפני 10 שנים, אתה רק ממשיך הלאה. אותו עיקרון.

יועצת תוכן ב-2023 עברה מ'כתיבת תוכן ידנית' ל'בניית מערכות תוכן עם AI'. היא חששה לאבד את 40 הלקוחות שלה. שיכתבנו את סיפור הפיבוט: 'במשך 6 שנים בניתי לכם תוכן באיכות גבוהה, ידנית - וזה היה הדרך הנכונה. השנה למדתי שמערכת AI מובנית נכון יכולה לתת לכם 3x יותר תוכן באותו תקציב, באותה איכות. עברתי 8 חודשים של למידה, יצאתי עם מתודולוגיה, ועכשיו אני מציעה לכם אותה - ראשונים, לפני שאני פותחת לקהל חדש'. 32 מ-40 הלקוחות שדרגו לחבילה החדשה.

1) לזלזל בעבר - 'מה שעשיתי קודם היה תפל' מבזה את הלקוחות שהיו אז. 2) להסתיר את המעבר - לעשות שינוי שקט בלי לדבר עליו. הלקוחות שמרגישים שמשהו השתנה בלי שאמרו להם מאבדים אמון. 3) להציג את השינוי כ-100% ודאי - 'אני בטוח שזה הצעד הנכון' חשוד. סיפור פיבוט עם 'יש בי גם פחד מהמעבר' אמין יותר מסיפור עם ביטחון מוחלט.