שלב 1 (15 שניות) - העולם שלי לפני העסק. מי הייתי, מה עשיתי, מה היה חסר. שלב 2 (30 שניות) - הרגע המכונן. אירוע ספציפי שגרם לי להבין שמשהו חייב להשתנות. לא 'באופן כללי', אלא רגע מדויק. שלב 3 (30 שניות) - הנסיון, הקושי, ההבנה. מה ניסיתי, איך נכשלתי, מה למדתי. שלב 4 (15 שניות) - החזון. מה אני בונה היום, ולמה זה חשוב לי. כל שלב מסתיים במשפט שדוחף לשלב הבא.

סיפור מקור שמתחיל ב'תמיד אהבתי לעזור לאנשים' לא יוצר חיבור. הוא קלישאה. סיפור מקור שמתחיל ב'באמצע פגישה בחברה הקודמת, ראיתי את הבוס שלי מפטר עובד ותיק כדי לחסוך 8 אלף שח בחודש' יוצר חיבור. הסיבה: הראש האנושי מתחבר לפרטים קונקרטיים, לא להפשטות. כל פרט שאתה מוסיף - שם של מקום, מספר ספציפי, רגש מדויק - מחזק את הסיפור. כל הפשטה - מחלישה אותו. הכלל: אם משפט יכול להיכתב על 1,000 עסקים שונים, הוא קלישאה. אם הוא יכול להיכתב רק עליך, הוא סיפור מקור.

רופאת שיניים כתבה בדף אודות: 'בוגרת אוניברסיטת תל אביב, עם 15 שנות ניסיון'. רקע, לא סיפור מקור. שיכתבנו: 'לפני 8 שנים, הבת שלי בת 7 בכתה בקליניקה כי הרופא צעק עליה. החלטתי שאני לא ארצה שילדה אחרת תרגיש ככה. שנה אחר כך פתחתי קליניקה שבה ילדים מתחילים ברגיעה, לא בכיסא הטיפול. היום, 67% מהמטופלים שלי הם ילדים שהוריהם החליפו אליי דווקא בגלל הסיפור הזה'. עסקים חדשים עלו ב-40%. אותה רופאה, אותו טיפול - סיפור אחד אמיתי.

1) להתחיל ב'תמיד אהבתי' - קלישאה. 2) לכתוב סיפור מקור של 5 דקות - הקורא הולך אחרי 90 שניות. 3) להישאר רק ברקע מקצועי - 'יש לי תואר' זה לא סיפור. 4) להגזים בפגיעות - סיפור מקור הוא לא טיפול קבוצתי, הוא כלי עסקי. גילוי קטן ומדויק חזק מגילוי גדול ומפוצץ. 5) לסיים בלי חזון - סיפור מקור בלי 'איפה אני הולך' מרגיש לא גמור.