מערכה 1 (הצגה) - מי הלקוח, מה העולם שלו, מה הוא רוצה. קצרה ומדויקת. דוגמה: 'בעלת חנות תכשיטים שכונתית שמרוויחה היטב מ-2018, פתאום ב-2023 המכירות נופלות ב-40%'. מערכה 2 (עימות) - מה הוא ניסה, מה לא עבד, איך הוא הסתבך עמוק. ארוכה ומפורטת. דוגמה: 'היא ניסתה לקנות פרסום בפייסבוק - בזבזה 18 אלף, היא ניסתה להעלות מחירים - אבדה לקוחות נאמנים, היא חשבה לסגור'. מערכה 3 (פתרון) - מה היה הרגע שהשתנה, מה היא עושה היום אחרת. קצרה ומלאת תקווה.

המתח בסיפור נוצר במערכה 2. ככל שהעימות עמוק ומפורט יותר, ככה הפתרון במערכה 3 מרגיש משמעותי יותר. בלי עימות אמיתי, גם הפתרון הכי טוב נשמע שטחי. רוב בעלי העסק חוששים מהעימות כי הם חושבים שזה מבייש את הלקוח או חושף חולשה. ההפך - עימות מפורט יוצר הזדהות. הקורא רואה את עצמו במצב הזה ומרגיש שהבינו אותו. אחר כך כשמגיע הפתרון, הוא מרגיש שיש תקווה גם בשבילו.

בעלת בוטיק כתבה סיפור מותג קצר: 'פתחתי בוטיק ב-2017, היום יש לי 4 סניפים ו-12 עובדות'. תיאור, לא סיפור. שיכתבנו ל-3 מערכות: מע׳ 1 - 'הייתי אמא ל-3 שלא מצאה בגדים לילדים שלי - הכל היה זול או יקר מדי'. מע׳ 2 - 'פתחתי חנות אחת, נכנסתי ל-200 אלף חוב ב-2019, סגרתי 18 חודשים בקושי, חשבתי לוותר'. מע׳ 3 - 'אחרי שמצאתי ספק אחד שמתחבר לחזון - היום יש 4 סניפים, אבל החזון נשאר אותו דבר'. מעורבות בפוסט עלתה מ-12 לייקים ל-340.

1) להאריך את מערכה 1 ל-50% מהסיפור - הקורא משתעמם לפני שהוא מגיע לעימות. 2) לדלג על מערכה 2 כי 'לא יפה לדבר על קשיים' - בלי קשיים אין סיפור. 3) להאריך את מערכה 3 בתיאור פתרון - הפתרון צריך להיות קצר וברור, לא פיץ׳ מכירה ארוך. 4) לסיים בלי לסגור את המעגל - חייב להגיד מה השתנה ביומיום של הגיבור, לא רק 'והם חיו באושר'.