זמן הוא משאב שווה לכולם - 24 שעות ביום, 168 שעות בשבוע. אבל אנרגיה היא משתנה אישי שמשתנה בכל שעה ביום. שעה אחת בבוקר באנרגיה גבוהה היא לא שווה לשעה אחת בערב בעייפות. שוורץ הגדיר את זה כך - הזמן הוא הקיבולת, האנרגיה היא היכולת. אתה לא יכול להוסיף שעות ליום, אבל אתה יכול לשלוט באיזו רמת אנרגיה אתה מגיע לכל שעה. בעלי עסק שמתמקדים בלוח זמנים מנסים לדחוס יותר משימות לאותו זמן, ונשרפים. בעלי עסק שמתמקדים באנרגיה מסדרים את אותן משימות לפי רמת אנרגיה זמינה ומשיגים פי 2 באותן שעות.

ב-2007 שוורץ פרסם ב-Harvard Business Review את המודל המכונן - The Power of Full Engagement. הוא מצא ש-4 ממדים מרכיבים את האנרגיה הזמינה: פיזית (גוף - שינה, תזונה, תנועה), רגשית (מצב רוח, יחסים), מנטלית (מיקוד, חדות), רוחנית (משמעות, חיבור ל-Why). כל ממד מתחדש בנפרד וצריך טיפול נפרד. אדם שישן 8 שעות אבל מסביבו אנשים רעילים יהיה ריק רגשית. אדם שמרגיש משמעות אבל לא ישן 3 לילות לא יוכל לפעול. רוב בעלי עסק בישראל חזקים בממד אחד (לרוב רוחני - אכפת להם מהעסק) וחלשים ב-2-3 ממדים, וזו הסיבה שהאנרגיה צונחת ב-15:00.

דני, 38, בעל סטודיו לעיצוב עם 4 עובדים, מחזור 2 מיליון בשנה. הוא קורא שני ספרים על ניהול זמן, מטמיע את כל הטכניקות - Pomodoro, רשימות, Time Blocking. אחרי 4 שבועות חוזר לאותה תחושה - 'אני עובד 12 שעות, מסיים חצי, מותש'. המבט החדש: דני התחיל למדוד אנרגיה במקום זמן. גילה שב-09:00 הוא ב-9/10, ב-13:00 ב-5/10, ב-16:00 ב-3/10. הוא לא היה צריך 'יותר שעות' - הוא היה צריך לסדר את המשימות אחרת. השינוי: הוא העביר עבודה יצירתית (קונספטים, פרזנטציות) ל-09:00-12:00, ועבודה ניהולית (מיילים, חשבוניות) ל-15:00-17:00. תוצאה: אותן שעות עבודה, פרודוקטיביות פי 1.7, סיים יום עם אנרגיה ל-2 שעות עם המשפחה.

טעות 1 - 'אני פשוט צריך יותר משמעת': משמעת היא משאב מתכלה. אחרי 6 שעות עבודה, גם הכי ממושמע מאבד 80% מהמשמעת. הפתרון לא משמעת חזקה יותר, הפתרון מערכת שלא דורשת משמעת. טעות 2 - 'קפה יעזור': קפה מסווה את הצניחה באנרגיה, לא מטפל בה. אחרי קפה רביעי האנרגיה לא חוזרת, היא רק נדחית עוד שעה ואז צונחת חזק יותר. טעות 3 - 'אעבוד יותר שעות והאיכות תפצה': המתמטיקה הפוכה. שעה ב-10:00 שווה 3 שעות ב-17:00 לעבודה יצירתית. הוספת שעות עבודה ב-19:00 מורידה גם את האנרגיה של מחר.