כהנמן וטברסקי הראו שהמוח עובד בשני מצבים. מערכת 1 פועלת ב-200 מילישניות, ללא מאמץ, על בסיס דפוסים מוכרים. היא חוסכת לנו אנרגיה ביומיום. מערכת 2 פועלת איטי, דורשת ריכוז ומאמץ, ויכולה לפעול 60-90 דקות לפני שהיא מתעייפת. בעיית בעלי העסק - אנחנו לוקחים החלטות במערכת 1 ואז מסבירים את הנימוקים במערכת 2. זה לא חשיבה - זה הצדקה לאחר מעשה.

בחיים יומיומיים, מערכת 1 מצוינת - מי שעוצר ברמזור אדום לא צריך לחשוב. בעסק שונה: כל מקרה הוא ייחודי. השוק משתנה, התחרות משתנה, הצוות שונה. דפוס שעבד פעם לא בהכרח יעבוד שוב. בעל עסק שמקבל החלטה ב-30 שניות מפעיל דפוס מהעבר - לפעמים הדפוס נכון, לפעמים לגמרי לא רלוונטי. בלי כלי לעצור ולשאול 'האם הדפוס שלי תקף הפעם?', אנחנו חוזרים על אותן טעויות.

מסעדה משפחתית במחזור של 250,000 ש'ח בחודש. הבעלים החליט להוסיף סניף שני אחרי 3 חודשים של רווחיות טובה. ההחלטה לקחה לו 45 דקות בפגישה עם רואה החשבון. עלות הסניף החדש: 380,000 ש'ח. תוצאה: הסניף לא הצליח כי הבעלים לא הצליח להיות בשני מקומות. ההפסד הכולל - 540,000 ש'ח ב-14 חודשים. שאלת מערכת 2 שלא נשאלה: 'אם הסניף הראשון מצליח כי אני שם, איך הסניף השני יצליח בלעדיי?' שאלה אחת. 45 שניות. שווי - מעל חצי מיליון ש'ח.

1. לחץ זמן - 'יש לי 12 פגישות היום, אני צריך להחליט עכשיו'. רוב ההחלטות הגדולות לא חייבות להיסגר באותו יום. 2. ביטחון יתר - 'אני יודע את התחום שלי 20 שנה, אני לא צריך לבדוק'. הניסיון יוצר עיוורון לתנאים שהשתנו. 3. עייפות החלטה - אחרי 80 החלטות קטנות ביום, המוח גמור. ההחלטה ה-90 שלך תיהיה הגרועה ביותר. כלל פשוט: החלטות גדולות לוקחים בבוקר, אחרי לילה שינה, לא ב-19:30 בערב.