Critical Path נובע מתלויות בין משימות. דוגמה: בבניית אתר, אי אפשר לעצב לפני שיש מחקר משתמשים. אי אפשר לפתח לפני שיש עיצוב. רצף: מחקר > עיצוב > פיתוח. אם המחקר אורך 2 שבועות, העיצוב 3 שבועות, הפיתוח 4 שבועות = 9 שבועות סה'כ. זה הנתיב הקריטי. במקביל, ייתכן וצריך גם תוכן (2 שבועות) שיכול להתחיל אחרי המחקר. אם התוכן והעיצוב מתחילים יחד, ולתוכן יש 2 שבועות עבודה ולעיצוב 3 - לתוכן יש Float של שבוע. הוא יכול להתעכב שבוע בלי לעכב את הפרויקט. העיצוב, לעומת זאת, על הנתיב הקריטי - יום עיכוב = יום עיכוב לפרויקט.

שלב 1 - רשום את כל המשימות מה-WBS עם משך זמן (מ-3-Point). שלב 2 - לכל משימה רשום את התלויות שלה: 'אי אפשר להתחיל את X לפני שגמרנו את Y'. שלב 3 - חשב את הזמן המינימלי האפשרי לפרויקט: עבור על כל הרצפים, סכם משכים, מצא את הרצף הארוך ביותר - זה ה-Critical Path. ב-Google Sheets פשוט: עמודה 1 - שם המשימה. עמודה 2 - משך. עמודה 3 - תלוי ב-(שם משימה קודמת). השתמש בנוסחה MAX לחישוב זמן התחלה אפשרי לכל משימה. הרצף עם זמן הסיום המאוחר ביותר = Critical Path. 30 דקות עבודה לפרויקט של 30 משימות.

חברת IT השיקה אירוע השקת מוצר. 18 משימות, 4 חודשים. ה-Critical Path: הזמנת אולם (1 שבוע) > קבלת אישורים מהמועצה (2 שבועות) > זיהוי דובר אורח (2 שבועות) > הפקת תוכן הדובר (3 שבועות) > חזרות (1 שבוע). סה'כ 9 שבועות. משימות מקבילות עם Float: עיצוב הזמנות (Float 5 שבועות), בחירת קייטרינג (Float 3 שבועות). הצוות התרכז ב-5 משימות הקריטיות, ובמיוחד בזיהוי הדובר שאיים על הלוז. כשהדובר נדחה שבוע, הם הכפילו את ההתקדמות בחזרות והשלימו. בלי זיהוי Critical Path היו מתמקדים בהזמנות וב-Catering ומפספסים את הדובר.

1) לחשוב שכל המשימות שוות. לא - 60-70% מהמשימות בפרויקט אינן על הנתיב הקריטי, ויש להן זמן רזרבי. הזניחה אותן עד שהן מתקרבות לדדליין שלהן. 2) להאיץ משימות שלא על הנתיב הקריטי כי 'הן מסיימות ראשונות'. החזית האמיתית היא ב-Critical Path - שם השקיע משאבים. 3) לא לעדכן את ה-Critical Path במהלך הפרויקט. תלויות משתנות, משימות מתווספות, ומשהו שהיה Critical יכול להפסיק להיות, ולהפך. עדכן שבועית.