היקף (Scope) - מה כלול בתוצר ומה לא. בניית אתר עם 5 עמודים זה היקף. אתר עם 5 עמודים + חנות + בלוג זה היקף אחר. זמן (Schedule) - מתי מסיימים. הקבעה של 'תאריך השקה' זה החלטת זמן. תקציב (Budget) - כמה שעות עבודה + עלויות חיצוניות הפרויקט יצרוך. כל אחד מ-3 הצירים משפיע על השניים האחרים: אם תוסיף היקף - תאריך נדחה או תקציב גדל. אם תאיץ זמן - אתה זקוק ליותר אנשים (תקציב) או לפחות עבודה (היקף). אין דרך לקבל הכל בו זמנית.

לפני שמתחילים פרויקט, חייבים להחליט: איזה 2 צירים מקובעים, ואיזה גמיש? 4 שילובים אפשריים: 1) זמן + תקציב מקובעים - היקף יורד אם צריך. הכי נפוץ בעסק SMB. 2) היקף + זמן מקובעים - תקציב גדל אם צריך. מתאים להשקת מוצר עם דדליין שיווקי. 3) היקף + תקציב מקובעים - זמן נדחה אם צריך. מתאים לפרויקטים פנימיים בלי לחץ חיצוני. 4) שאיפה לקבע 3 - בלתי אפשרי, האיכות נופלת. בעלי עסק SMB שאומרים 'ללקוח אנחנו מבטיחים הכל' חיים בשילוב 4 ושוכבים על איכות נמוכה.

יצרן ביקש מסטודיו עיצוב מיתוג חדש למוצר שיוצא לתערוכה בעוד 8 שבועות. תקציב מקסימלי 35,000 ₪. הסטודיו אמרה 'אין בעיה, הכל אפשר'. תוצאה: בשבוע 6 התברר שלא הספיקו לעצב גם אריזות חיצוניות (היקף). יצרן ביקש 'להוסיף את זה' - הסטודיו הסכימה ולא העלתה מחיר. תוצאה: עבדו 14 שעות ביום שבוע אחרון, האיכות בקופון נמוכה, היחסים נהרסו. אם היו מתחילים בשיחה 'תקציב וזמן מקובעים - היקף יכול לרדת' - הסטודיו הייתה אומרת 'בואו נדחה את האריזות החיצוניות לאחרי התערוכה'. החוק עובד רק אם משתמשים בו בהתחלה.

1) להבטיח את 3 הצירים ללקוח כדי לסגור עסקה. מסכימים בכתב לאיכות, היקף, זמן ותקציב מקובעים - ואז נכשלים בשלושה מהם. 2) לא לתעד את הבחירה בכתב. ההסכמה שהיקף גמיש נשארת בעל פה, ובאמצע הפרויקט הלקוח טוען שזה כן היה כלול. 3) לא להציג את הבחירה ללקוח בכלל. בעלי עסק חוששים לאבד את העסקה, אז שותקים. תוצאה: הלקוח לא יודע שיש בחירה, ואין דרך לנהל את הציפיות שלו.