1) פרויקט מתחיל בלי Charter בעמוד אחד מאושר בכתב. 2) הסעיף 'מה לא כלול' (Out of Scope) חסר מהצ'רטר. 3) אומדן זמן ועלות נעשה בעין במקום ב-3-Point או Planning Poker. 4) רצף המשימות לא נותח לזיהוי Critical Path. 5) אין דיווח סטטוס שבועי קבוע (יום ושעה זהים). 6) שינויי היקף מאושרים בעל פה במקום בתהליך Change Request מובנה. 7) פרויקט מסתיים בלי Retrospective של 60-90 דקות. כל אחת מהשבע ניתנת למניעה ב-2-4 שעות עבודה בתחילת הפרויקט - לא יקר, לא מורכב, רק דורש משמעת.

1) טעות 'אין Charter' → פעולה: לפני כל פרויקט, פתח Google Docs ב-2 שעות, מלא את 7 השדות, שלח לאישור. 2) טעות 'אין Out of Scope' → פעולה: בסעיף Scope של הצ'רטר, הוסף תמיד תת-סעיף מפורש 'NOT INCLUDED'. 3) טעות 'אומדן בעין' → פעולה: ל-10 המשימות הגדולות, חשב 3-Point. 4) טעות 'אין Critical Path' → פעולה: ב-Google Sheets, רשום משימות עם תלויות, מצא הרצף הארוך ביותר. 5) טעות 'אין דיווח' → פעולה: ביומן, קבע אירוע חוזר 'דיווח שבועי' ביום שני 08:00. 6) טעות 'Scope Creep בעל פה' → פעולה: הדפס תהליך Change Request, הדבק על קיר. 7) טעות 'אין רטרו' → פעולה: בסיום כל פרויקט, קבע ביומן 'רטרו' לשבוע שאחרי הסיום.

סטודיו עיצוב בכפר סבא ניהל 2 פרויקטים מקבילים. פרויקט A (לקוח קוסמטיקה) - השיגו את כל 7 הצ'קליסט: Charter ב-Day 1, אומדן 3-Point ל-30 משימות, Critical Path מסומן, דיווח כל יום שני, רטרו בסוף. תוצאה - הסתיים בזמן, חרג ב-3% בתקציב, הלקוח חתם על פרויקט המשך. פרויקט B (לקוח רכב) - 'נתחיל ונראה'. אין Charter, אין אומדן רשמי. תוצאה - הפרויקט נגרר 8 שבועות מעבר ללוז, חרג 40% בתקציב, נכנס לסכסוך משפטי. אותו צוות, אותו סטודיו, אותו חודש - תוצאות הפוכות. ההבדל היחיד - 7 הנקודות של הצ'קליסט.

1) ליישם רק 4 מ-7 כי 'אני מכיר את הלקוח, לא צריך הכל'. כל 7 הצעדים מחזקים זה את זה - 4 ללא 3 לא חזקים. הסכים על הצ'קליסט כתנאי לכל פרויקט. 2) להאמין שהצ'קליסט הוא 'בירוקרטיה'. אורך כל הצ'קליסט = 8-10 שעות עבודה בתחילת פרויקט של 200+ שעות. הוא חוסך עשרות שעות באמצע, ומונע מאות שעות של סכסוכים בסוף. 3) לוותר על הצ'קליסט בפרויקט קטן 'כי זה רק 20 שעות עבודה'. דווקא בפרויקטים קטנים אפשר להריץ צ'רטר של חצי עמוד ואומדן מהיר - לוקח שעה, חוסך עשרות שעות. אין פרויקט קטן מדי.