סיריל פרקינסון, היסטוריון בריטי, ניסח ב-1955 את החוק: עבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן שהוקצב לה. אם נתת לעצמך שבוע למשימה של יומיים, היא תיקח שבוע. מייק מיכלוביץ׳, מחבר Profit First, הרחיב את החוק לכסף: הוצאות מתרחבות עד גובה הכסף הזמין. בעל עסק שרואה בחשבון 80,000 שח חושב 'אפשר להעסיק עוד עובד'. אותו בעל עסק עם 20,000 שח באותו חשבון יחשוב 'איך להחזיק את הסוף'. אותה אישיות, אותו עסק, החלטה הפוכה - רק בגלל היתרה הנראית.

מסעדה בתל אביב עם מחזור 600,000 שח שנתי. רואה החשבון מציג בסוף השנה רווח של 90,000 שח (15%). הבעלים מסתכל על חשבון הבנק - יש 8,000 שח. איפה הרווח. התשובה: לאורך 12 חודשים, כל פעם שהיה כסף, יצאה הוצאה. שדרוג מטבח, עוד מלצר, מודעת פייסבוק נוספת, החזר משכורת לעצמו. כל אחת מההחלטות הייתה הגיונית בזמנה. בסוף השנה הרווח קיים במאזן, אבל לא בחשבון. זה המצב הסטנדרטי ב-+1,200 עסקים שליווינו לפני שמיישמים Profit First.

מבנה רגיל: מחזור חודשי 50,000 שח, חשבון אחד. הוצאות מתחלקות: שכירות 6,000, משכורות 18,000, ספקים 14,000, שיווק 4,000, אחר 6,000 = 48,000. רווח 'רשום' 2,000 שח. אותו עסק עם 3 קופות: הכנסה 50,000 מועברת מיד: 10% (5,000) לקופת רווח, 20% (10,000) לקופת מסים, 70% (35,000) נשארים לתפעול. בעל העסק מתחיל את החודש עם 35,000 בקופת תפעול - לא 50,000. הוא מתאים הוצאות. בסוף החודש - הרווח עדיין שם, 5,000 שח אמיתי בקופה נפרדת. אותו עסק, פי 2.5 רווח.

טעות 1 - לחכות לרווח בסוף: רוב בעלי העסק חושבים 'קודם אכסה הוצאות, מה שנשאר זה רווח'. בפועל לעולם לא נשאר. הרווח חייב להילקח ראשון, אחרת הוא לא קיים. טעות 2 - להתעלם מהפסיכולוגיה: 'אני עם משמעת חזקה, לא צריך 3 קופות'. אצל +1,200 עסקים ראינו שמשמעת לא מנצחת ארכיטקטורה. גם בעלי עסק עם משמעת ברזל מוציאים את כל היתרה כשהיא נראית בחשבון. הפתרון הוא לא יותר משמעת אלא להסתיר את הרווח מהעין.