1 - שעות עבודה קבועות (קובע = שכיר). 2 - מקום עבודה (המשרד של המעסיק = שכיר). 3 - ציוד (של המעסיק = שכיר). 4 - ביטוח אישי (אין = שכיר). 5 - מספר לקוחות (אחד = שכיר). 6 - שליטה ופיקוח (יומיומי = שכיר). 7 - חופשה (זכאי = שכיר). 8 - בלעדיות (לא יכול לעבוד אצל אחרים = שכיר). 9 - חשבונית קבועה (לא = שכיר). 10 - רכיב סוציאלי (תלוי = שכיר).

אין מספר קבוע. בית הדין בודק שילוב. אם ה'עצמאי' עובר 7-8 מתוך 10 = שכיר מוסווה. אם 5-6 = גבולי, בית הדין מחליט לפי המהות הכוללת. אם 3-4 = עצמאי אמיתי, אם 0-2 = ברור עצמאי. הסיכון הגבוה ביותר הוא ב'עצמאי' שעובד 9-17 במשרד שלך כל יום עם הציוד שלך - הוא יוכרז שכיר.

בעל סוכנות שיווק העסיק 'מעצב עצמאי' במשך 4 שנים, שילם 15,000 שח לחודש מול חשבונית, לא הפריש כלום. עבד 9-17 במשרד החברה, עם המחשב של החברה, רק לקוח אחד. בית הדין: שכיר. פסק רטרואקטיבי: פנסיה 4 שנים (90,000), פיצויים (60,000), חופשה (30,000), ב.ל. שלא נוכה. סך הכל: 220,000 שח + 50K הוצאות משפט.

מלכודת 1 - לחשוב שהחוזה קובע. החוזה לא קובע - המהות קובעת. מלכודת 2 - להאמין ש'אם הוא חשבונית - הוא עצמאי'. חשבונית היא רק קריטריון אחד מ-10. מלכודת 3 - לסמוך על 'הוא יחסום אותי בכלל' - בית הדין יראה את הקשר כשהיחסים יתפרקו ו-עורך דין יעבור על הספרים.