מצב 1 (0-300 אלף ש״ח): טכנאי 80%, מינוף 5%, ניהול 5%, חזון 5%, משקיע 5%. זה תקין - אין על מי לאצול, צריך לייצר הכנסה ראשונית. מצב 2 (300-800 אלף): טכנאי 65%, מינוף 10%, ניהול 10%, חזון 10%, משקיע 5%. כבר חייב להתחיל ליצור SOP ולגייס עזרה. אם אתה במצב 2 ועדיין 90% טכנאי - אתה תקוע במלכודת. הסיבה לרוב: לא רוצה לוותר על השליטה הטכנית. התוצאה: לא תעבור ל-מצב 3.

מצב 3 (800 אלף-2 מיליון): טכנאי 40%, מינוף 20%, ניהול 20%, חזון 10%, משקיע 10%. זה המצב שבו 60% מהעסקים נשברים. הסיבה: הבעלים מנסה להמשיך להיות 80% טכנאי כמו ב-מצב 2, אבל הצוות גדל ל-4-7 אנשים שדורשים ניהול אקטיבי. הוא מסתבך, עובד 70 שעות, ולא עובר את התקרה. הפתרון הוא מודע: לרדת מטכנאי ב-50%. זה כואב כי זה הכובע שאתה הכי טוב בו, אבל בלי המעבר אין מצב 4.

מצב 4 (2-5 מיליון ש״ח): טכנאי 20%, מינוף 30%, ניהול 25%, חזון 15%, משקיע 10%. רוב הזמן עכשיו בכובעי מינוף וניהול - הבעלים מנהל מנהלים שמנהלים אנשים. מצב 5 (5+ מיליון ש״ח): טכנאי 5%, מינוף 25%, ניהול 20%, חזון 25%, משקיע 25%. הבעלים כבר ברובו משקיע. הוא חובש כובע טכנאי רק במקרים מיוחדים: לקוח VIP, החלטה שיווקית גדולה. רוב הזמן הוא בוחן רווחיות, מקצה הון, וקובע כיוון של 3 שנים.

1) פער 'אני עדיין הכי טוב': מצב 3 שמתנהל כמצב 1, כי הבעלים מתעקש שהוא חייב לעשות כל מכירה גדולה. התוצאה: אין מנהל מכירות, העסק לא גדל. 2) פער 'אצלוץ אחר כך': מצב 2 שמתנהל כמצב 1, כי הבעלים אומר 'כשאגיע למיליון אעביר'. אבל בלי לעבור - לא יגיע למיליון. 3) פער 'אני לא מבין כסף': מצב 4 שמתנהל כמצב 3, כי הבעלים מסרב לחבוש את כובע המשקיע. הוא משאיר את ההחלטות לרואת חשבון - והעסק נשרף בלי שיודע.