1) חזון (Visionary): קובע כיוון של 3 שנים, החלטות מותג, החלטות שוק. 2) מינוף (Integrator): מתרגם את החזון לתכניות 90 יום, מנהל את ראשי המחלקות. 3) טכנאי (Technician): מבצע בפועל את העבודה - המכירה, הייצור, השירות ללקוח. 4) ניהול (Manager): מנהל אנשים, קובע KPI, מקיים פגישות 1on1, מגייס ומפטר. 5) משקיע (Investor): רואה את העסק כנכס, מקצה הון, בודק ROI, מתכנן יציאה. כל בעל עסק חובש את כל 5, השאלה היחידה היא ההתפלגות.

כובע החזון: ריטריט רבעוני יום שלם, החלטות מותג, מדד = יש לי תכנית 3 שנים כתובה. כובע המינוף: פגישת L10 שבועית 90 דקות, רוקס רבעוניים, מדד = 90% ביצוע של רוקס. כובע הטכנאי: השעות בפועל מול הלקוח/המוצר, מדד = שעות שבוע * שכר שעה. כובע הניהול: פגישות 1on1 חודשיות, סקירת KPI שבועית, מדד = אחוז עזיבה של עובדים. כובע המשקיע: דוח רווח והפסד חודשי, החלטות הקצאת הון, מדד = ROI על כל החלטה גדולה.

מרגלית מנהלת קליניקה בהרצליה עם 4 קוסמטיקאיות. כשעשינו אבחון, נמצא ש-85% מהזמן היא טכנאית (מטפלת בלקוחות), 10% מנהלת (מסביב לתורניות), 5% מינוף (כשמשהו דחוף), 0% חזון, 0% משקיע. ההכנסה היתה 1.4 מיליון בשנה, רווח 18%. אחרי 6 חודשי עבודה ההתפלגות שונה: 30% טכנאית, 20% מנהלת, 25% מינוף, 15% חזון, 10% משקיע. ההכנסה עלתה ל-1.9 מיליון, רווח 27%. הסוד לא היה לעבוד פחות, אלא לחבוש כובעים אחרים בזמנים אחרים.

1) בלבול חזון מול מינוף: בעלים שחושב שהוא חזון כי הוא 'מדבר על הגדולה' אבל לא עושה את התכנון של 90 יום. רעיון בלי תכנית הוא בידור, לא חזון. 2) בלבול ניהול מול טכנאי: בעלים שחושב שהוא מנהל כי הוא 'שואל את העובדים מה הם עושים', אבל למעשה עומד מעל הכתף ועושה בעצמו. ניהול הוא דרך KPI, לא דרך פיקוח. 3) בלבול משקיע מול בעלים: בעלים שחושב שהוא משקיע כי הוא משלם משכורות, אבל לא קורא דוח רווח והפסד ולא מחליט הקצאת הון.