בלוקי 90 דקות - היחידה של העבודה שמזיזה כסף
שיעור 13 מתוך 16
התשובה הקצרה
נתן קלייטמן, חוקר השינה מאוניברסיטת שיקגו, הציע בשנות השישים שהמוח פועל במחזורים של כשעה וחצי גם בערות ולא רק בשינה - הרעיון מוכר בשם הריתמוס האולטרדיאני. חשוב להיות מדויקים: זו השערה מוכרת ומשפיעה, לא חוק פיזיקה, והמספר המדויק משתנה בין אנשים. מה שכן עומד היטב במבחן המציאות אצל בעלי עסק: משימה שדורשת החזקת כמה חלקים בראש בבת אחת - תמחור מחדש, ניתוח רווחיות, הצעה גדולה, נוהל שמחליף אותך - כמעט אף פעם לא מסתיימת בסבבים של רבע שעה. היא דורשת רצף שבו אפשר לאבד את תחושת הזמן. 90 דקות הוא האורך שבו רוב האנשים מגיעים לזה בלי להישבר בסוף. השיעור נותן טבלת החלטה בין שלושת האורכים, ובעיקר - מה עושים כשהעסק שלך בנוי כך ש-90 דקות רצופות פשוט לא קיימות בו.
מה קורה בתוך 90 דקות - ולמה הסוף לא סתם נקבע
**המבנה של בלוק אחד:** בערך עשר דקות ראשונות של כניסה, שבהן נדמה שאתה לא מתקדם - וזה בדיוק החלק שרוב האנשים בורחים ממנו. אחר כך כארבעים עד חמישים דקות שבהן העבודה זורמת ואתה מאבד את תחושת הזמן. ואז ירידה הדרגתית, שבה אתה עדיין עובד אבל האיכות יורדת ואתה מתחיל לחפש הסחות. **למה זה חשוב מעשית:** מי שמפסיק אחרי 25 דקות במשימה מורכבת שילם את עשר דקות הכניסה ולא קיבל את הרווח. מי שממשיך שעתיים וחצי רצוף עובד שעה על תפוקה יורדת ואז זקוק להפסקה כפולה. **ההפסקה שאחרי:** 15 עד 20 דקות, ובלי מסך. חמש דקות אינן מספיקות אחרי בלוק ארוך, וזה ההבדל הכי גדול בין פומודורו לבלוק. **מה נכנס לבלוק ומה לא:** לבלוק נכנסת רק עבודה מרובע Q1 מהשיעור השני - כזו שדורשת ראש נקי וגם משנה כמה כסף ייכנס בחודש הבא.…
טוען את המשך השיעור...