1 - הריון (חוק עבודת נשים, אסור 60 יום אחרי לידה ועד 6 חודשים). 2 - מחלה (במהלך ימי המחלה הצבורים). 3 - חברות בוועד עובדים. 4 - הגיל (פיטור מ-67 דורש הליך מיוחד). 5 - אפליה (מין, דת, גזע, נטייה מינית, מצב משפחתי). 6 - שירות מילואים (אסור 30 יום אחרי). 7 - הלשנה על חוקים בעסק (חוק להגנה על חושפי שחיתויות).

בית הדין לעבודה בודק 'צירוף נסיבות'. גם אם הסיבה הגלויה לגיטימית, אם התזמון חופף לאירוע מוגן - הפיטור פסול. עובדת הודיעה על הריון ב-1 בחודש. פוטרה ב-25 בחודש 'בגלל ביצועים'. גם אם יש תיעוד ביצועים - בית הדין יחזיר אותה לעבודה ויחייב פיצוי 12-24 חודשי שכר.

בעלת חנות פיטרה מוכרת אחרי שנתיים בגלל 'ירידה במכירות'. המוכרת היתה בחודש 4 להריון. בית הדין: פיצוי 95,000 ש״ח על פיטור אסור + החזרה לעבודה עם תשלום רטרואקטיבי. הסיבה הגלויה היתה אמיתית - אבל החוק קוגנטי. אפילו לא ניתן להתנות בחוזה. הפיטור היה חייב להמתין 6 חודשים אחרי לידה.

טעות 1 - לפטר 'מהר לפני שהיא תכריז על הריון'. נמדד לא לפי הידיעה אלא לפי המציאות, ויש בדיקה רפואית. טעות 2 - לפטר עובד אחרי שהתחתן/נולד לו ילד. נכלל באפליה משפחתית. טעות 3 - לפטר עובד חולה 'כי הוא לא מתפקד'. במהלך ימי מחלה זה אסור מוחלט גם אם הוא באמת לא מתפקד.