5 דקות פתיחה: 'איך אתה השבוע?' - שאלה אישית, לא עבודה. 5 דקות התקדמות: 'מה התקדם השבוע במשימות שלך?'. 5 דקות חסמים: 'איפה אתה תקוע, איך אני יכול לעזור?'. 5 דקות פידבק דו-כיווני: שבח SBI אחד מצדי + 'מה אתה צריך ממני שלא קיבלת?'. 5 דקות הלאה: 'מה היעדים שלך לשבוע הבא?'. בסך הכל 25 דקות. הסדר חשוב - פתיחה אישית פותחת את הראש, חסמים לפני פידבק, יעדים בסוף כדי לחתום עם פעולה.

1) קבוע - אותו יום, אותה שעה, כל שבוע. אם זה זז, זה לא יקרה. 2) ללא הפרעות - הטלפון בצד, לא מסך מחשב, לא אחרים בחדר. 3) העובד מנהל, לא אתה - הוא מביא נושאים, אתה מקשיב. 4) רישום קצר - תיעוד 3-5 משפטים אחרי כל פגישה לזיכרון. 5) המשכיות - לא לדלג בגלל לחץ, אחרת זה מאבד את עיגונו. 6) לא יותר מ-30 דקות - אם זה גולש, הפרידה מהמסגרת.

המנכ"ל לא קיים 1on1 - 'אני מדבר איתם כל היום'. תחלופת עובדים: 4 בשנה. אבחון: השיחות במסדרון היו על משימות, לא על העובד. לא היה זמן לדבר על קושי, התקדמות, או רצונות. התחלנו 1on1 שבועי של 25 דקות עם כל אחד מ-11. בתחילת חודש 1 לקח 3 שעות בשבוע. אבל תוך 3 חודשים, השיחות הקצרות במסדרון פחתו (פחות הפרעות), והעובדים החלו להעלות חששות מוקדם. בשנה השנייה: תחלופה 1, פרודוקטיביות עלתה ב-18%.

1) להפוך את ה-1on1 לסטטוס עבודה במקום שיחה אישית - מאבד את הערך של המנגנון. 2) לדבר 70% מהזמן - העובד צריך לדבר 70%, אתה 30%. 3) לבטל ברגע האחרון בגלל 'לחץ' - משדר שהעובד לא חשוב. 4) להתחיל ב'איך הולך?' ולקבל 'בסדר' ולעבור הלאה - חייב לדגום עומק. 5) לא לרשום כלום - שוכחים פרטים, וזה מורגש.