1) פתיחת שבוע: 10 דקות ביום ראשון בבוקר. כל אחד אומר 1 משפט מה הכי חשוב לו השבוע. עלות: 10 ד' לעובד * 5 עובדים = 50 דקות. 2) הוקרת רגע: 3 דקות בסוף כל ישיבת צוות. מנהל אומר ספציפי SBI לעובד אחד שעשה משהו טוב השבוע. 3) ארוחת חודש: 45 דקות בצהריים אחת לחודש. ארוחה משותפת קלה - לא מסעדה יוקרה. נושא: כל אחד מספר משהו אישי קצר (לא עבודה). 4) חגיגת אבן דרך: 30 דקות אחרי השגת יעד גדול. עוגה, כוסות, סיפור על איך הגענו.

ריטואלים יוצרים תחושת שייכות עמוקה כי הם: 1) חזרתיים - המוח מקבל אותם כחלק מהזהות. 2) קצרים - לא נשחקים. 3) צפויים - העובד מצפה להם. 4) זולים - אפשר לקיים גם בעסק קטן עם תקציב מצומצם. אירוע גדול אחד בשנה (ערב יום הולדת לחברה) יוצר שיא של רגשות אבל לא בונה שייכות יומיומית. ריטואל קטן שבועי יוצר חוט רציף של חיבור. עובד שעוזב אחרי ערב יום הולדת לחברה לא יתגעגע. עובד שעוזב אחרי שנה של פתיחות שבוע - יתגעגע.

המנהלת ניסתה לבנות תרבות עם ערב יום הולדת שנתי במסעדה יוקרתית - עלה לה 6,000 ש"ח, השפיע 3 שבועות. בנינו לה ריטואלים: 'פתיחת שני' - 10 דקות ביום שני בבוקר, כל אחד מציין משהו שהוא רוצה ליצור השבוע. 'תה ב-4' - יום שלישי, 15 דקות, רק אם רוצים. 'אחר צהריים יום שישי' - שעה אחרונה ביום שישי, סיכום מה למדנו השבוע. אחרי 6 חודשים: שביעות רצון פנימית עלתה מ-7.1 ל-8.4. שלוש עובדות שתכננו לעזוב נשארו. עלות שבועית: ~30 דקות צוות, 0 ש"ח.

1) להפוך ריטואל לחובה ארגונית מעיקה - מאבד את הטעם. 2) ריטואלים ארוכים מדי (45 ד' פתיחת שבוע) - הופכים לסלידה. 3) להפסיק כשלוחצים - הצוות מאבד אמון. 4) להעתיק ריטואלים מחברה אחרת - חייב להתאים לסגנון העסק. 5) ללא משמעות - 'נשתה קפה' ללא דבר נוסף לא בונה שייכות. כל ריטואל צריך מטרה ברורה. 6) להכריח את העובד שלא מתחבר - מקבלים השפעה הפוכה.