הפגישה עם מקבל ההחלטה - 60 דקות, 10 שקפים, והכלל שאסור לשבור
שיעור 11 מתוך 16
התשובה הקצרה
הפגישה השנייה היא לא הצגה של מה שאתה עושה - היא הצגה של מה שהם אמרו לך, ואיך זה נפתר. יש לה כלל אחד שאסור לשבור: אם מי שמחליט לא בחדר, לא מקיימים אותה. עדיף לדחות בשלושה שבועות מאשר להציג למישהו שיצטרך לחזור על ההצגה שלך במילים שלו, כי הוא לא יעשה את זה ואתה תשלם על זה בחודש של פולואפ מיותר. השיעור נותן מבנה של שישים דקות בחלוקה לדקות, עשר כותרות שקפים מוכנות, ואת המשפטים שפותחים וסוגרים את הפגישה.
הכלל שאסור לשבור - ואיך אומרים אותו יפה
כשה-Champion מציע שתציג רק לו והוא כבר יעביר, הוא לא מנסה להערים עליך, הוא באמת מאמין שיצליח. הוא לא יצליח, ולא בגלל שהוא לא טוב - אלא כי הוא יעביר את הרעיון בלי הביטחון ובלי היכולת לענות על השאלה השנייה. לכן דוחים. אבל אסור להגיד לו שהוא לא מספיק, אלא ככה: אני רוצה להביא משהו שבנוי בדיוק על מה שאתה סיפרת לי, ואם אני אציג בלי שהוא בחדר, הוא יבקש ממך לחזור על זה ואתה תיתקע בשאלות שאני צריך לענות עליהן. עדיף שנחכה שבועיים ונעשה את זה פעם אחת נכון. שים לב שהנימוק מגן עליו ולא עליך, ולכן הוא כמעט תמיד מסכים. יש חריג אחד: כשמדובר בעסקה קטנה יחסית שהאיש שלך מוסמך לאשר לבד. אז הוא גם ה-Champion וגם מקבל ההחלטה, ואין למי לחכות.
טוען את המשך השיעור...