ראשון בוקר 8:00-9:30 הוא חלון אופטימלי לרוב העסקים הישראלים. סיבה 1 - הצוות מגיע רענן אחרי סופ״ש. אין עייפות מצטברת. סיבה 2 - מתחילים את השבוע עם תוכנית ברורה. כל הצוות יוצא עם רשימת To-Dos ל-5 ימי העבודה הבאים. סיבה 3 - יש זמן ליישם החלטות באותו השבוע. פגישה ביום חמישי - חצי מההחלטות נשארות לשבוע הבא. סיבה 4 - בעלי עסק רוב הזמן זמינים יותר בראשון מאשר בשני (שהוא יום ישיבות עם ספקים, רואי חשבון). שעה 8:00 או 8:30 - אופטימלית. אחרי 9:30 - הצוות כבר נשאב לעבודה השוטפת ולא 'נוכח' בפגישה.

מקרה 1 - עסקים שעובדים בסופ״ש (מסעדות, בילוי, חנויות). ראשון הוא יום עמוס בשבילם - יום שני בבוקר עובד טוב. מקרה 2 - עסק B2B שמתחיל לתפעל לקוחות רק ב-10:00. אפשר ראשון 9:00 או אפילו 9:30 - לא יזיק. מקרה 3 - עסק שבעלים שלו לא בארץ ביום ראשון. מעבר לזום ראשון - או דחיית הפגישה לשני. עדיף שני 8:30 מאשר ראשון בלי הבעלים. מקרה 4 - עסק עם צוות מפוזר (טכנולוגיה). יום שני 10:00 בזום עובד טוב כי כולם כבר 'מחוברים' ב-10:00. הכלל - תבחר יום ושעה שעובדים לאיכות הצוות, לא לנוחות הבעלים.

עסק 1 - סוכנות שיווק דיגיטלי בתל אביב, 8 עובדים. בחרו ראשון 8:00. עובד מצוין - הצוות מגיע רענן, מסיימים ב-9:30 ויש להם 7 שעות עבודה. עסק 2 - מסעדת קונספט ביפו, 14 עובדים, פתוחה 6 ימים. בחרו שני 10:30 - יום סגירת המסעדה. שעה 10:30 מתאימה כי הצוות עובד עד 02:00. ראשון בוקר היה הרסני. עסק 3 - חברת SaaS עם צוות חצי מרוחק. בחרו שני 09:30 בזום. עובד כי כל הצוות שולחני בשעה הזו, ולמרוחקים זה לא 'אמצע יום עבודה'. בשלושת המקרים - היום והשעה נבחרו לפי תפעול הצוות, לא לפי 'מה נוח לבעלים'.

טעות 1 - לבחור יום שמתאים לבעלים בלבד. הבעלים אומר 'יום רביעי 14:00 נוח לי'. הצוות שותק. בפועל - יום רביעי באמצע השבוע, 14:00 אחרי ארוחת צהריים = הצוות מנומנם, לא ממוקד. הפגישה תיכשל. טעות 2 - לשנות יום ושעה בכל שבוע 'לפי לוח'. ב-L10 הקביעות היא הכל. אם פעם זה ראשון 8 ופעם שלישי 14, הצוות לא בונה הרגל. טעות 3 - לבחור שעה שיש בה עומס לקוחות. עסק קמעונאי שבחר ראשון 10:00 - שעת שיא בחנות. הפגישה נקטעת כל 5 דקות. בעסק קמעונאי - לפני פתיחה (8:00) או אחרי סגירה.