שבוע 1 - הכל לא נכון. הצוות לא מבין את הסקריפט, Scorecard ריק או מלא בצורה לא נכונה, IDS נמשך 80 דקות במקום 60. הפגישה נמשכת 110 דקות. הצוות אומר 'זה מסורבל'. שבוע 2 - מעט יותר נוח. כמה Issues עוברות לפי הסקריפט. אבל Scorecard עוד לא יציב, רוב המדדים בלי יעדים מספריים. שבוע 3 - הסקריפט יושב. הצוות מתחיל להבין את הקצב. אבל המוטיבציה נמוכה - 'למה אנחנו עושים את זה?'. שבוע 4 - לראשונה הפגישה מסתיימת בזמן, יוצאים עם רשימת To-Dos ברורה, מישהו אומר 'זה בעצם עוזר'.

1 - לפני הפגישה הראשונה - הכרזת התחייבות לצוות. אומרים בקול 'אנחנו עושים L10 ל-12 שבועות לפחות. גם אם מסורבל. אחרי 12 שבועות נחליט אם להמשיך'. בלי ההתחייבות הזו - הוויתור קל. 2 - לתעד את הקשיים בכל פגישה. בסעיף Conclude אומרים מה לא עבד היום. שבוע אחר שבוע רואים שיפור. 3 - לא לפתוח שיחות 'האם נמשיך?' באמצע. הקביעות חשובה. 4 - אחרי 4 שבועות - לעשות רטרוספקטיבה של 30 דקות בנפרד מ-L10. מה השתפר, מה לא, מה לתקן בשבוע 5. רטרוספקטיבה זאת לא L10 - זאת פגישה מיוחדת חד פעמית.

חברה עם 12 עובדים, 6 משתתפי L10. שבוע 1 - הפגישה נמשכה 125 דקות, IDS היה כאוס, הצוות יצא מבולבל. שבוע 2 - 110 דקות, Scorecard עם 9 מדדים (יותר מדי), 3 מהם בלי נתונים. שבוע 3 - 105 דקות, בעלי החברה אמרו 'לא בטוח שזה עובד'. הם פנו אלינו והמלצנו להמשיך. שבוע 4 - 95 דקות, יצאו עם 8 To-Dos ברורים. שבוע 5 - 90 דקות בדיוק. שבוע 6 - הצוות התחיל להגיע מוכן. שבוע 12 - הפגישה הפכה לאירוע השבועי החשוב ביותר. הנהלים בעסק השתפרו - אבחנו 4 בעיות תפעוליות חוזרות שלא הצליחו לזהות 2 שנים.

טעות 1 - לבטל את L10 השלישי כי 'משבר'. הביטול הראשון פותח את הסכר. גם אם המשבר אמיתי, מקצרים את L10 ל-45 דקות אבל לא מבטלים. טעות 2 - לשנות את המבנה בשבוע 2. 'נדלג על Segue היום, אין זמן'. כל שינוי מוקדם הורג את השיטה. שמור על המבנה 4 שבועות ללא שינויים. טעות 3 - להתחיל לתת לעצמך פטור. 'אני הבעלים, אני אעדכן את הצוות אחר כך'. בלי השתתפות מלאה של הבעלים, הצוות מבין שזה לא רציני. הבעלים בכל פגישה.