תוכן Practical הוא תוכן שמשלים את הסיפור 'אם תבצע X, תקבל Y תוך זמן Z'. הוא לא 'מעניין', הוא 'שימושי'. ההבדל: 'איך לבחור רואה חשבון' זה לא Practical (כללי). 'הטופס שצריך מרואה חשבון לפני 31 לדצמבר' זה Practical (פעולה ספציפית). הסיבה לכך שהוא משתף יותר: אדם שמועבר תוכן Practical לחבר, מרגיש שעשה לו טובה. הוא 'נתן ערך'. תוכן 'מעניין' לא נחשב לטובה - הוא בידור.

פורמט מנצח: [פעולה ספציפית] + [תוצאה מוחשית] + [מסגרת זמן]. דוגמאות: 'איך להפחית 15% בעמלות בנק תוך 20 דקות', 'הטריק שמכפיל את שיעור הפתיחה במייל בשבועיים', '3 שינויים בדף הנחיתה שמעלים ההמרה ב-30%'. כשמטעני את הקריטריונים: 1) הפעולה ספציפית, ניתן לבצע בלי עזרה. 2) התוצאה ניתנת למדידה. 3) מסגרת הזמן ריאלית. תוכן עם 3 הקריטריונים מועבר 3-7 פעמים יותר מתוכן עם 1-2.

יועץ מסים פרסם מאמרים 'איך לשלם פחות מסים'. שיתופים מועטים. אנליזה: כללי מדי, אין פעולה. שינוי: פוסט בשם 'הטופס שכל עצמאי שמרוויח מעל 200K צריך למלא עד 31/12 - 12 דקות וחסכון של 4-6K'. הפוסט הופץ בקבוצות WhatsApp של עצמאים מהר מהר. אחרי 3 שבועות: 187 שיתופים גלויים בפייסבוק (וזה רק מה שראינו), 31 פניות לייעוץ ראשוני, 14 לקוחות חדשים בעלות 0 פרסום. אותו יועץ - שינוי מ'כללי' ל-'Practical ספציפי'.

1) לחשוב שכל ידע הוא Practical - 'איך לנהל עסק' זה ידע, לא Practical. 2) לוותר על ספציפיות מחשש לאבד 'רחבות' - דווקא הספציפיות יוצרת את ה-Sharing. 3) להוסיף יותר מדי שלבים - תוכן Practical עם 12 שלבים לא יועבר. 5 שלבים זה הגבול. 4) לדאוג ש'אתן את כל הידע ולא יבואו אלי' - בפועל, מי שמיישם הצליח רוצה ליווי בהמשך. הידע הוא הפתיחה, לא הסיום.