קריטריון אובייקטיבי הוא מספרי, מדיד, ואחיד. 'הוצאה שנתית מעל 25,000 ש״ח' אובייקטיבי. 'לקוח נחמד שמרגיש כמו חבר' אינו אובייקטיבי. ההבדל קריטי כי קריטריון סובייקטיבי מוביל לשיפוט שונה בכל פעם - היום אתה מרגיש שדן הוא VIP, מחר אתה לא בטוח. קריטריון אובייקטיבי הוא בלתי תלוי במצב הרוח, ניתן לבדיקה אוטומטית במערכת, וניתן לתקשור ללקוחות. עוד תכונה חשובה - הקריטריון חייב להיות AND ולא OR. כלומר - חייב לעמוד בכל הקריטריונים, לא רק באחד. אחרת לקוח שמוציא הרבה פעם בלבד יוגדר כ-VIP.

קריטריון 1 - הוצאה שנתית מינימלית. מבוסס על Monetary Score של 4-5 ב-RFM. דוגמה - 25,000 ש״ח בעסק שירותים. קריטריון 2 - מינימום רכישות בשנה. מבוסס על Frequency Score של 4-5. דוגמה - לפחות 6 רכישות. קריטריון 3 - פעילות עדכנית. מבוסס על Recency. דוגמה - רכישה אחת לפחות ב-90 הימים האחרונים. קריטריון 4 (אופציונלי) - וותק מינימלי. דוגמה - לפחות 12 חודש כלקוח. קריטריון 5 (אופציונלי) - תשלום מסודר. דוגמה - אין חוב פתוח מעל 30 יום. כל הקריטריונים חייבים להתקיים בו זמנית. החריגים נדחים אוטומטית.

סטודיו אימון אישי - ההגדרה היא '18 אימונים ומעלה ב-90 הימים האחרונים, רכישה אחרונה תוך 14 יום, ותשלום מסודר'. עורך דין עצמאי - ההגדרה היא 'שכר טרחה שנתי מעל 35,000 ש״ח, יחסי חוזר לפחות 3 שנים, ולפחות 2 פגישות ב-12 חודש האחרונים'. חנות יין בוטיק - ההגדרה היא 'הוצאה שנתית מעל 8,000 ש״ח, לפחות 8 רכישות בשנה, ורכישה אחרונה ב-45 ימים'. ההבדל בין הגדרות מגלם את הענף - בכל אחד הספים שונים, אבל המבנה זהה - 3 קריטריונים מספריים. אחרי שהוגדרו - מנגנון אוטומטי במערכת מסמן את הלקוחות שעומדים בכל 3.

אל תכלול 'נחמד', 'נעים לעבוד איתו', 'משלם בזמן ברוב המקרים'. כל אלה סובייקטיביים. אל תכלול יותר מ-5 קריטריונים - יותר מזה מסבך ויוצר כל כך הרבה חריגים שזה כבר לא עובד. אל תכלול קריטריון של 'הזמנה אישית מהבעלים' אם המנגנון הוא קריטריונים אובייקטיביים - אחרת אתה חוזר לשיפוט. בנוסף, אל תקבע קריטריונים נמוכים כדי לכלול הרבה לקוחות. מועדון של 40% מהלקוחות אינו מועדון. ספי הכניסה צריכים להוציא 75-85% מהלקוחות בחוץ. אם הם נמוכים מדי, ה-VIP מאבד את ערכו - וגם המובילים לא ירצו לחבר.