'תושב חוץ' לפי פקודת מס הכנסה הוא מי שלא 'תושב ישראל'. תושב ישראל זה מי שמרכז חייו בישראל - 183+ ימים בשנה, או בית קבע, או משפחה. לקוח חוץ צריך להוכיח: כתובת מגורים בחו"ל, מספר זיהוי במדינתו, חשבון בנק זר. דוגמאות ברורות: חברה רשומה ב-Delaware - תושב חוץ. ישראלי שיצא לפני 3 שנים וגר באמת בלונדון - תושב חוץ. ישראלי שעובד בארה"ב 4 חודשים בשנה - תושב ישראל (לא חוץ).

השירות חייב להיות 'נצרך' בחו"ל - כלומר הלקוח 'משתמש' בשירות שלך בחו"ל. דוגמאות שעוברות: פיתוח תוכנה לחברה אמריקאית - הקוד רץ בשרתים בארה"ב. ייעוץ עסקי לחברה בלונדון על השוק הבריטי. עיצוב גרפי לחברת מוצר בגרמניה. דוגמאות שלא עוברות: ייעוץ לישראלי שגר בארץ אבל יש לו חברה בארה"ב. שירות בארץ לתייר זר. תרגום ספר ישראלי שיוצא בארה"ב - אפור.

יועצת SEO ישראלית מקבלת לקוח: חברה רשומה במינכן, מכוונת לשוק הגרמני, מנהלת בגרמניה. היא עובדת מתל אביב על קמפיין של החברה לאתר ה-.de שלהם. תושב חוץ - כן (חברה רשומה בגרמניה, מנהלים גרמנים). ניצול בחו"ל - כן (השירות מיועד לשוק הגרמני, האתר הגרמני). תוצאה - 0% מע"מ. היא גובה 5,000 EUR (כ-20,000 שח) בלי מע"מ. מקזזת את התשומות שלה - מקבלת החזר על שכר הדירה של המשרד, פייסבוק אדס, וכו'.

מלכודת ראשונה - לקוח 'חברת חוץ' שכל הבעלים שלה ישראלים. רשות המסים יכולה לטעון שזה 'מסך' של לקוח ישראלי - וזה לא 0%. תיעוד שהפעילות באמת בחו"ל. מלכודת שנייה - שירות 'דו-כיווני' (חצי בארץ, חצי בחו"ל). חייב לפצל את החשבונית - חלק 18%, חלק 0%. מלכודת שלישית - חוזה בעל פה. אם רשות המסים שואלת, בלי חוזה בכתב, קשה להוכיח 'תושב חוץ' ו'ניצול בחו"ל'.