UGC Creator: אדם שמצלם תוכן שנראה כמו 'לקוח רגיל' עבור המותג שלך. אין לו בהכרח קהל, הוא מוסר לך את הקבצים, אתה משתמש בהם כקריאייטיב ב-Ads Manager או מעלה אורגנית מהחשבון שלך. אינפלואנסר: אדם עם קהל שעוקב אחריו, הוא מפרסם את המוצר/שירות שלך בחשבון שלו הוא, אתה מקבל חשיפה לקהל שלו. UGC מתאים לקמפיינים ממומנים בעיקר. אינפלואנסר מתאים לחשיפה אורגנית והעלאת מודעות מותג.

UGC Creator: סרטון 30-60 שניות עולה בטווח של מאות שח ליוצר בתחילת הדרך, ועד יותר ליוצרים מנוסים עם תיק עבודות. אינפלואנסרים: ננו (1K-10K עוקבים) - מאות שח לפוסט. מיקרו (10K-50K) - אלפי שח. מאקרו (50K-200K) - אלפי עד עשרות אלפי שח. סלב (200K+) - עשרות אלפי שח ומעלה. החוק הפשוט: ROI גבוה יותר אצל מיקרו ו-UGC מאשר אצל מאקרו וסלב, כי הקהל יותר מעורב והעלות נמוכה.

חנות מוצרי בית ישראלית עבדה עם 3 גישות: 1. אינפלואנסר מאקרו (120K עוקבים, עלות גבוהה לפוסט) - הביא תנועה אבל המרות בינוניות. 2. UGC Creator (סרטון בעלות מאות שח שהורץ כ-In-Feed Ad בתקציב אלפים) - יחס המרה גבוה משמעותית. 3. שיתוף פעולה עם 5 מיקרו-אינפלואנסרים (15K-30K כל אחד) - עלות מצטברת בינונית, חשיפה משולבת, בנייה אורגנית של מותג. המסקנה - UGC + מיקרו ניצח את האסטרטגיה של מאקרו אחד גדול.

מלכודת 1: לבחור יוצר רק לפי מספר עוקבים - חשבון של 100K עוקבים עם שיעור מעורבות נמוך פחות שווה מחשבון 15K עם מעורבות גבוהה. מלכודת 2: לתת בריף לא ברור ('עשה משהו מגניב') - יוצר מספק תוצאה לא רלוונטית, אתה לא מרוצה, היחסים נשרפים. בריף צריך לכלול: מטרה, קהל יעד, 3 נקודות מסר, דוגמאות חזותיות, הוראות פתיחה (Hook). מלכודת 3: לא לבקש זכויות שימוש בכתב - מי שלא מבקש, מאבד את הזכות להשתמש בקריאייטיב במודעות אחרי 30 יום.