איטרציה 1 - טיוטה (יום 1, 30 דקות). כותבים את ה-SOP בתבנית 5 הסעיפים. שומרים כ-'גרסה 1 - טיוטה'. שולחים לעובד הרלוונטי עם הנחיה 'תשתמש בזה השבוע, סמן כל פעם שיש לך שאלה ליד הסעיף'. איטרציה 2 - שימוש (ימים 2-8, 7 ימי עבודה). העובד עובד עם הטיוטה. בכל פעם שמשהו לא ברור, הוא מוסיף תגובה (Comment) במסמך. גם בעלי עסקים בעצמם בודקים את הנוהל לפחות פעמיים בשבוע ההוא. איטרציה 3 - ליטוש (יום 9, 20 דקות). הבעלים יושב, עובר על כל ההערות, מתקן ניסוחים, מוסיף תרחישים שלא חשב עליהם בהתחלה. שומר כ-'גרסה 2 - פעילה'. עכשיו הנוהל בשל לשימוש קבוע.

באיטרציה 1 (טיוטה) - לא להיתקע על שלמות. 'די טוב' מנצח 'מושלם'. השלם ב-30 דקות גם אם מתלבט. אפשר לתקן אחר כך. באיטרציה 2 (שימוש) - לחפש 3 דברים. א) צעדים שעובד אומר 'לא ברור איך לעשות'. ב) תרחישים שקרו ולא היו בנוהל. ג) שלבים שהעובד מדלג עליהם בלי שום נזק (סימן שהם מיותרים). באיטרציה 3 (ליטוש) - בעיקר לעדכן ולא להוסיף. כל הוספת סעיף = מעבר ל-2 איטרציות נוספות. שמור על המינימום שעובד. אם הסעיף לא חיוני אחרי שבוע שימוש - השאר אותו בחוץ.

חברה עם 14 עובדים שכתבה נוהל אונבורדינג לקוח חדש. איטרציה 1 - 30 דקות, 5 סעיפים, גרסה 1 נשמרת. איטרציה 2 - הרכזת השתמשה בנוהל בשבוע הראשון על 6 לקוחות חדשים. סימנה 4 הערות - סעיף 'התקשר תוך 4 שעות' לא ברור בשעות שבת, חסר שלב על הסבר עיגון התשלום, צעד 'שלח טופס' לא מציין איזה טופס, וסעיף שגיאות לא כיסה מצב 'לקוח רוצה התחלה מהירה'. איטרציה 3 - הבעלים יושב 20 דקות. מתקן את 4 הנקודות, מוסיף את ההרחבות הנדרשות, ושומר כגרסה 2. הנוהל כעת מדוייק ל-95% מהמקרים. הרכזת מאומצת בו לחלוטין.

טעות 1 - לדלג על איטרציה 2. בעלי עסק חושבים 'אני כתבתי נוהל, סיימתי'. בלי שבוע שימוש בפועל, אין דרך לדעת מה חסר. שלב 2 הוא הכי קריטי. טעות 2 - לערוך גם באיטרציה 2. אסור לערוך באמצע שבוע השימוש - רק לסמן הערות. אם תערוך תוך כדי, העובד יתבלבל בין הגרסאות. כל העדכונים מצטברים ליום 9. טעות 3 - לקפוץ ישר לגרסה 2 מהשבוע הראשון בלי הליטוש. אם תכריז 'גרסה 2' אחרי שבוע שימוש בלי שישבת לעבד את ההערות - אתה מאבד הזדמנות. 20 הדקות של איטרציה 3 הן השווי ביותר בכל התהליך.