1 - לפני: 'לקוח X היה במצב Y' (זמן, מקום, מצב התחלתי). 2 - מצב: 'הכאב שלו היה Z' (קונקרטי, ברור). 3 - משבר: 'ואז קרה דבר אחד שלא יכול להמשיך' (הרגע שמכריח שינוי). 4 - תפנית: 'הוא ניסה דבר אחר' (מה הוא עשה אחרת). 5 - לקח: 'התוצאה Q, והלקח שכל בעל עסק יכול לקחת הוא R'.

סיפור 90 שניות = 18 שניות לשלב. סיפור 3 דקות = 36 שניות לשלב. אסור לדלג על 'לפני' או 'משבר' - הקהל לא מבין למה זה משנה. אסור להאריך ב'לפני' מעל 25% מהזמן - הקהל ירדם. הלקח חייב להיות אחד, ברור, ושימושי. לא 2 לקחים. לא 'תלוי בקונטקסט'. אחד.

לפני (18 שניות): 'יוסי פתח מסעדה ביפו 2024, 80 מקומות, 12 עובדים'. מצב (18 שניות): 'אחרי 9 חודשים, ההכנסות 70K ש״ח לחודש, ההוצאות 85K. תזרים שלילי'. משבר (18 שניות): 'יום שני אחד הגיע משכורות, ואיתן יודע שאין 40K שיש לו לשלם'. תפנית (18 שניות): 'בלי לפטר אחד הוא הוריד 3 מנות הכי לא רווחיות מהתפריט'. לקח (18 שניות): 'תוך 60 יום עבר לרווח. הלקח: לא צריך לחתוך אנשים, צריך לחתוך מנות לא רווחיות'.

טעות 1 - לקפוץ ישר ל'תפנית'. בלי 'לפני' ו'מצב' אין דרמה, אין עניין. הקהל לא מבין למה לאכפת לו. טעות 2 - יותר מ-2 דמויות בסיפור. הקהל מתבלבל. תספר סיפור על דמות אחת. טעות 3 - 2 לקחים בסוף. הקהל ייזכר ב-0. לקח אחד, ברור, שניתן לפעולה.