1 - ישירות: שאלה ביקורתית באמצע נאום ולא בסוף. 2 - הפרעות: 'רגע, לא הבנתי' באמצע משפט. 3 - פחות פורמליות: שם פרטי, לא 'אדוני'. 4 - חכמולוגים: מישהו ירצה להראות שגם הוא יודע. 5 - ניסיון: 'אני 30 שנה בתחום, מה אתה מספר לי?'. כל אחד דורש התאמה.

1 - להזמין שאלות באמצע - 'שתפסיק אותי אם משהו לא ברור'. הופך הפרעה ללגיטימית. 2 - דוגמאות ישראליות - תזרים, מע״מ, ביטוח לאומי, חוזר 13. לא American examples. 3 - שם פרטי - 'יוסי' לא 'מר ישראלי'. 4 - הומור מקומי - לא בצורה רחבה אלא רגעית. 5 - להכיר במומחיות - 'אני יודע שיש פה אנשים עם 20 שנות ניסיון. אני מציג זווית, לא חזרה'.

יועץ ניהול בתל אביב הרצה בכנס מנהלי תפעול. 5 דקות לתוך הנאום, מנהל בקהל קרא 'מה שאמרת עכשיו לא נכון. ב-Industry 4.0 העניין הוא...'. הוא היה יכול להגן, להגן, להגן. במקום: 'שאלה טובה. תפרט'. נתן לו 60 שניות. אז הסכים ב-30% והסביר 70%. הקהל - מצוין. אחר כך זה הפך לרגע השיא של הנאום. ההפרעה הפכה לכוח.

טעות 1 - להתעצבן על הפרעה. 'תן לי לסיים' שורף את הקהל. תקבל. תנהל. טעות 2 - להעמיד פנים שאתה לא מכיר את 'הניסיון' של הקהל. אם יש פה אנשים מקצועיים, תכיר בהם. טעות 3 - לדבר רק על תיאוריה. הקהל הישראלי רוצה מספרים, שמות, מקרים. תן.