Pitch בטלפון - 60 שניות שמשנות הכל
שיעור 9 מתוך 15
התשובה הקצרה
רוב בעלי העסק שולחים שני מיילים, לא מקבלים תשובה, ומסיקים שהעיתונאי לא מעוניין. ברוב המקרים הוא פשוט לא ראה. הטלפון הוא לא הסלמה ולא חוצפה - הוא הערוץ שבו עיתונאים, במיוחד ברדיו ובמקומונים, באמת עובדים. אבל יש לו חוק ברזל: יש לך חמש עשרה שניות להוכיח שאתה לא מבזבז את זמנו, ואז שישים שניות לספר. השיעור נותן את הסקריפט המלא לפי חלוקת שניות, את שלוש ההתנגדויות שתשמע כמעט תמיד עם התשובה המדויקת לכל אחת, ואת השעות שבהן בכלל כדאי לחייג.
מה עובר בראש של מי שעונה
עיתונאי שעונה לטלפון באמצע יום עבודה בודק שני דברים, בסדר הזה: מי זה, וכמה זמן זה ייקח. הוא לא בודק אם אתה נחמד ולא אם העסק שלך מרשים.
מכאן נגזר המבנה. חמש עשרה השניות הראשונות חייבות לענות על שתי השאלות במפורש - שם, מה אתה, וכמה זמן אתה מבקש. מי שפותח ב'שלום, אני מקווה שלא הפרעתי, רציתי לספר לך קצת על העסק שלי' צרך את שתי השאלות בלי לענות על אף אחת, והשיחה כבר נגמרה.
הנקודה שממנה זה מתהפך היא הבקשה המפורשת לזמן: 'עשרים שניות אפשר?'. היא נשמעת קטנה והיא הכלי החזק בשיחה כולה - היא מסמנת שאתה מכבד את הזמן שלו, ומעבירה אותו ממצב הגנה למצב הקשבה. וכשמישהו נתן לך עשרים שניות, הוא כמעט תמיד ייתן גם שישים.
וזמן החיוג: אמצע הבוקר או מוקדם אחר הצהריים. אל תתקשר בשעה שלפני סגירת גיליון או תוכנית -…
טוען את המשך השיעור...