הערכה עצמית - איך לבקש בלי הגנתיות
שיעור 8 מתוך 16
התשובה הקצרה
הדבר הכי שימושי בהערכה עצמית הוא לא מה שהעובד כותב - זה הפער בין מה שהוא כתב לבין מה שאתה רואה. עובד שנתן לעצמו 9 ואתה רואה 6 הוא לא "גאוותן"; הוא אדם שמודד את עצמו בקריטריון אחר משלך, וזה בדיוק מה שהשיחה השנתית צריכה לפתור. הפער הוא הנושא, לא הציון. הבעיה היא שרוב בעלי העסק שואלים "אז איך הייתה השנה?" - שאלה שמקבלת "בסדר, לא?" ומזמינה עמדת הגנה. שמונה שאלות ממוקדות, חלקן עובדתיות וחלקן השוואתיות, מקבלות תשובות שאפשר לעבוד איתן. בשיעור הזה: השאלון, מייל הבקשה מילה במילה, טבלת פענוח שאומרת מה לעשות בכל גודל פער, ומה עושים עם עובד שמחזיר דף ריק.
הנכס: 8 השאלות - ולמה דווקא הן
**1. שלושת ההישגים החזקים שלי השנה, עם מספר או תוצאה שאפשר לבדוק.** הדרישה למספר היא מה שהופך את השאלה ממשאלה לנתון.
**2. שני דברים שלא הצלחתי בהם, ומה לדעתי הסיבה.** מי שכותב "אין" - זה מידע בפני עצמו על רמת המודעות.
**3. משהו שלמדתי השנה שלא ידעתי בשנה שעברה.**
**4. מה הייתי רוצה ללמוד או לקחת על עצמי בשנה הבאה.**
**5. מה אני צריך ממני-כמנהל שאני לא מקבל היום.** הניסוח הזה חשוב - הוא מזמין ביקורת ממוקדת במקום כללית.
**6. מה מעכב אותי ולא בשליטתי.** כאן מגיעים דברים על ציוד, תהליכים וספקים שאתה בכלל לא יודע עליהם.
**7. איפה אני רוצה להיות בעוד שנה.**
**8. ציון 1-10 לשנה שלי, ומשפט הסבר אחד.** הציון לבדו חסר ערך; ההסבר הוא מה שמגלה איזה קריטריון הוא באמת מודד את עצמו לפיו.
טוען את המשך השיעור...