רמה 1 - בצע בדיוק כפי שאני אומר. אצילה של ביצוע, לא של החלטה. ההוראה היא ליבת הפעולה. רמה 2 - בצע ודווח מה עשית. תוספת אחריות לדיווח. רמה 3 - חקור ובדוק, חזור אלי לפני ביצוע. אצילת המחקר, לא ההחלטה. רמה 4 - חקור, החלט, אבל שאל לפני ביצוע סופי. אצילת ההחלטה הראשונית. רמה 5 - חקור, החלט, בצע, דווח מיד אחרי. אצילת הביצוע. רמה 6 - חקור, החלט, בצע, דווח חודשית. אצילה מלאה. ההבדל בין רמה 5 לרמה 6 - מתי הדיווח. רמה 5 = דיווח לפני / מיד אחרי. רמה 6 = דיווח תקופתי בלבד. רוב בעלי העסק חושבים שהם ברמה 5-6 אבל הם בעצם ברמה 1-2.

משתנה 1 - מורכבות המשימה. כמה החלטות נדרשות? משימה פשוטה (סידור מלאי) - רמה 5-6 אפשרי מהתחלה. משימה מורכבת (שיחת מחיר עם לקוח) - תתחיל ברמה 2-3. משתנה 2 - ניסיון של האדם המקבל. ותיק ב-3+ שנים בעסק - יכול להתחיל ברמה 4-5. עובד חדש - רמה 1-2. משתנה 3 - השלכות אפשריות. החלטה שאפשר להחזיר אחורה - אפשר רמה גבוהה. החלטה לא הפיכה (פיטור עובד, ביטול לקוח גדול) - תמיד ברמה 3 לפחות. החוקיות - תתחיל רמה נמוכה, תעלה לפי הוכחות תוצאה. עליה ברמה 1 כל 30-45 יום היא בריאה.

אורן, סוכן נסיעות, 4 פקידות זוטרות. רצה לאצול שיחות מחיר עם לקוחות חדשים. במקום לקפוץ לרמה 6 (פקידה סוגרת לבד), בנה גרדיאנט. חודש 1 - רמה 2. הפקידה מבצעת לפי תסריט וכותבת לי מה היה. חודש 2 - רמה 3. הפקידה רואה את ההצעה, חוזרת לי לפני שליחה. חודש 3 - רמה 4. הפקידה כותבת הצעה, שואלת רק אם חורגת מ-10% הנחה. חודש 4 - רמה 5. הפקידה סוגרת ומדווחת בסוף יום. חודש 5 - רמה 6. הפקידה סוגרת, דוח חודשי. בסוף חודש 5 - אורן יצא מהשרשרת לחלוטין במשימה הזו. תהליך 5 חודשים שחסך לו 8 שעות שבועיות לכל החיים שאחרי.

טעות 1 - לקפוץ לרמה 6 מהיום הראשון. 'אני מאציל לך לחלוטין, סדר את זה'. העובד לא יודע איך, חוזר עם שאלות, אתה חוזר לעשות. תתחיל ברמה 2. טעות 2 - לרדת ברמה במקום לעלות. אם בעיה נופלת ברמה 4, הנטייה לחזור לרמה 1. לא - תחזור לרמה 3, לא לאחור. ירידה רחוקה משדרת חוסר אמון. טעות 3 - להעלות ברמה בלי לבטא. עובד נשאר ברמה 2 כי לא אמרת לו שעבר לרמה 3. עליה ברמה דורשת שיחה ספציפית - 'אני מעביר אותך לרמה 3, מה זה אומר זה...'. בלי המעבר המודע, אצילה לא קורית.