ניסוי קלאסי: שתי קבוצות נשאלו 'האם מספר המדינות באפריקה גדול או קטן מ-X'. קבוצה אחת קיבלה X=10, השנייה X=65. אחר כך נשאלו 'כמה מדינות באפריקה?'. הראשונה ניחשה ממוצע 25, השנייה 45. ההבדל היחיד היה המספר הראשון שראו. עיגון פועל גם כשהמספר אקראי וגם כשהוא רלוונטי. ההבדל: עיגון רלוונטי (3 חבילות שאתה מוכר) פועל פי 3 חזק יותר מעיגון אקראי.

כלל הזהב: הצג את היקר קודם (משמאל בעברית RTL). למשל 3 חבילות: פרימיום 7,500, מקצועי 3,500, בייסיק 1,500. הסדר משמאל לימין: 7,500 → 3,500 → 1,500. הקונה רואה את 7,500 קודם, ה'אנקור' מתקבע. אז 3,500 נראה לו 'הגיוני יחסית' ל-7,500. אם תהפוך את הסדר - הקונה יראה 1,500 קודם, יתקבע על הזול, ויתפוס את 3,500 כיקר. אותם 3 מחירים - תוצאות שונות.

יועץ הציג 3 חבילות: בסיסי 2,500, מקצועי 4,500, מתקדם 8,500. הסדר היה משמאל לימין מהזול ליקר. 65% מהלקוחות בחרו את הבסיסי. שינינו את הסדר: מתקדם 8,500 → מקצועי 4,500 → בסיסי 2,500. הוספנו תוויות 'הכי פופולרי' על האמצעי. תוך 60 יום: רק 22% בחרו בסיסי, 58% מקצועי, 20% מתקדם. הכנסה ממוצעת ללקוח עלתה מ-3,100 ל-4,800 ש"ח - גידול של 55% בלי לשנות מחיר.

1) להציג רק חבילה אחת - בלי עיגון, הקונה לא יודע אם המחיר 'הוגן'. 2) להציג 2 חבילות בלבד - הקונה בוחר תמיד את הזולה. 3 חבילות הן הסטנדרט הפסיכולוגי. 3) להציג את הזולה קודם - הקונה מתעגן על הזול. 4) להציג עיגון לא אמיתי - 'במקום 12,000 ש"ח רק 990' אם 12K זה מחיר שמעולם לא גבית, יוצר אמון פגום.