About Section - 3 פסקאות שמסבירות מי אתה ומה אתה עושה

יש לך 2,600 תווים ב-About, אבל רק שלוש שורות נראות לפני שצריך ללחוץ 'עוד'. כלומר: כל העבודה האמיתית מתרחשת בשלוש השורות הראשונות, וכל השאר קיים בשביל מי שכבר החליט להישאר. רוב בעלי העסקים עושים בדיוק הפוך - פותחים בביוגרפיה ('בעל ניסיון של 15 שנה בתחום') ושומרים את הדבר המעניין לפסקה הרביעית, שאף אחד לא מגיע אליה. המבנה שעובד: פסקה 1 - הבעיה של הלקוח במילים שלו. פסקה 2 - איך אתה פותר, עם תוצאה מספרית אחת. פסקה 3 - מה לעשות עכשיו. בשיעור יש תבנית למילוי, About מלא שאפשר להעתיק ולשנות בו פרטים, וכלל לבחירת שלושת הפריטים ב-Featured.

קח את ה-About שלך ותקרא רק את שלוש השורות הראשונות. עכשיו תשאל: אם זה כל מה שהיה כתוב, מישהו היה רוצה לדעת עוד?

פתיחות שנכשלות במבחן: 'אני בעל ניסיון של 15 שנה', 'סיימתי תואר ב-', 'אני אוהב לעזור לעסקים לצמוח'. כולן מדברות עליך, ומי שקורא לא הגיע לשמוע עליך - הוא הגיע לבדוק אם אתה פותר משהו שכואב לו.

פתיחה שעובדת מתחילה במשפט שהלקוח שלך אמר, או במצב שהוא מזהה מיד: 'מנהל תפעול אמר לי בשבוע שעבר שהוא מבזבז יום עבודה שלם בשבוע רק על תיאום מול ספקים'. מי שזה קורה לו ילחץ 'עוד'. מי שלא - הוא לא הלקוח שלך ממילא, ובסדר שימשיך לגלול.

פסקה 1, עד 300 תווים: הבעיה. פותחים במשפט של לקוח או בתיאור מצב מוכר, ומסיימים במשפט שאומר שזה לא מקרה חריג. המטרה היחידה: לגרום ללחוץ 'עוד'.

פסקה 2, 800 עד 1,000 תווים: הפתרון. מה בדיוק אתה עושה, למי, ומה קורה אחרי. כאן נכנסת תוצאה מספרית אחת - אחת, לא חמש. חמש תוצאות נשמעות כמו ברושור; אחת עם הקשר נשמעת כמו מקרה אמיתי. כאן גם מגדירים במפורש מי הלקוח האידיאלי, כולל גודל ותחום, כדי שמי שלא מתאים יבין שהוא לא מתאים.

פסקה 3, עד 300 תווים: מה עושים עכשיו. משפט אחד של הזמנה ברורה - 'שלח לי הודעה כאן ואני עונה', 'תתקשר, המספר בפרופיל', 'קבע 15 דקות בקישור'. בלי הפסקה הזאת אנשים קוראים, מהנהנים, וממשיכים הלאה.

סך הכל בערך 1,500 תווים. אף אחד לא קורא 2,600.

התבנית, החלף את מה שבסוגריים:

פסקה 1: '[תפקיד של לקוח] אמר לי [מתי] ש[הבעיה במילים שלו]. זה לא מקרה חריג - זה מה שאני שומע מכל [סוג לקוח] שאני פוגש.'

פסקה 2: 'אני [מה אתה עושה] ל[קהל מדויק כולל גודל]. איך זה עובד בפועל: [שורה עד שלוש על התהליך]. אצל [לקוח לדוגמה בלי שם], [התוצאה במספר - זמן, כסף או תדירות]. אני עובד הכי טוב עם [גודל ותחום], ופחות מתאים ל[מה שלא מתאים - וכן, כתוב את זה].'

פסקה 3: 'אם משהו מזה נשמע מוכר - [פעולה מדויקת]. אני עונה לכל הודעה.'

About מלא לדוגמה, שירה מהקליניקה:

'מנהלת רווחה בחברת תוכנה אמרה לי בחודש שעבר: העובדים שלי מתלוננים על כאבי גב כבר חצי שנה, ואני לא יודעת אם זה עניין של כיסאות או של משהו אחר. זה לא מקרה חריג - זה מה שאני שומעת כמעט מכל מנהלת רווחה שאני פוגשת.

אני מפעילה קליניקת פיזיותרפיה בהרצליה ובונה הסדרי טיפולים לחברות של 50 עובדים ומעלה. איך זה עובד: יום סקר ארגונומיה במשרד, ואז מכסת טיפולים חודשית שהחברה מממנת - העובד קובע תור ישירות מולנו, החשבונית הולכת לחברה. אצל חברה של 80 עובדים זה יוצא בערך 18 טיפולים בחודש. אני עובדת הכי טוב עם חברות שיש בהן מנהלת רווחה או HR ייעודית, ופחות מתאימה לעסקים של פחות מ-30 עובדים - שם ההסדר לא מחזיק את עצמו.

אם הנושא על השולחן שלך השנה - שלחי לי הודעה כאן, אני עונה לכל אחת. גם אם זה רק כדי להבין אם זה בכלל רלוונטי לכם.'

Featured, כלל הבחירה: פריט אחד שמוכיח תוצאה (קייס, לפני-אחרי, מסמך), פריט אחד שמוכיח שאתה פעיל (הפוסט הכי טוב שלך בשלושת החודשים האחרונים), ופריט אחד שמקל על יצירת קשר (קישור לתיאום, למחירון, או לטופס). שלושה. לא שבעה.

שלושה דברים, ואף אחד מהם הוא לא 'ניסוח יפה'.

ראשון: הפתיחה היא ציטוט של לקוחה, לא הצהרה שלה. משפט של אדם אחר נקרא אחרת - הוא מרגיש כמו הצצה לשיחה, לא כמו פרסומת.

שני: יש שם מספר אחד בלבד - 18 טיפולים בחודש בחברה של 80 עובדים. הוא לא מרשים במיוחד, וזה בדיוק הכוח שלו: מנהלת רווחה שקוראת אותו יכולה לחלק ולהכפיל לגודל שלה. מספר שאפשר להשתמש בו מנצח מספר שאפשר להתפעל ממנו.

שלישי, והכי פחות אינטואיטיבי: היא כתבה למי היא לא מתאימה. 'פחות מתאימה לעסקים של פחות מ-30 עובדים'. זה נראה כמו ויתור על לקוחות, ובפועל זה מה שגורם למי שכן מתאים להאמין לכל השאר. מי שמסנן בעצמו נראה כמו מישהו שיודע מה הוא עושה.

מה שהיא לא עשתה: לא כתבה על התואר, לא כתבה 'אני אוהבת לעזור לאנשים', ולא הזכירה כמה שנים היא בתחום. כל אלה נמצאים ב-Experience, ושם הם רלוונטיים.

מוסך צי רכב: 'מנהל צי בחברת הפצה אמר לי שהוא מאבד יום עבודה בשבוע רק על תיאום מוסכים - איזה רכב איפה, מי לוקח, מתי חוזר. זה מה שאני שומע מכל מנהל צי שאני פוגש.'

אינסטלטור לבנייני משרדים: 'מנהל אחזקה בבניין משרדים סיפר לי שכשמתפוצץ צינור בקומה 4, הוא מתחיל לחפש אינסטלטור בגוגל תוך כדי שהמים עולים. זה המצב ברוב הבניינים שאני מגיע אליהם - אין ספק קבוע, יש חיפוש בפאניקה.'

קייטרינג עסקי: 'מנהלת משרד בחברת הייטק אמרה לי שהיא מזמינה צהריים ל-40 איש כל יום שלישי בבוקר, מחדש, ובכל פעם זה נגמר בשתי הודעות בהולות. זה לא מקרה חריג - ככה מתנהלות רוב החברות שאין להן ספק קבוע.'

חנות ציוד משרדי סיטונאי: 'מנהל רכש בחברה של 60 עובדים גילה שהוא קונה טונר בשבעה מקומות שונים בשבעה מחירים שונים. זה מה שאני מוצאת אצל רוב העסקים לפני שמסדרים להם הזמנה קבועה.'

שים לב מה משותף לארבעתם: הלקוח מדבר, לא בעל העסק. הבעיה תפעולית ומוחשית, לא רגשית. והמשפט השני אומר 'זה קורה לכולם' - כדי שהקורא יבין שהוא לא היחיד, ושיש לזה פתרון מוכר.

1) לפתוח בהשכלה או בשנות ניסיון. זה הקטע הכי משעמם בפרופיל, והוא תופס את המקום הכי יקר.

2) לכתוב 2,600 תווים. אף אחד לא מגיע לסוף, וגם ההזמנה לפעולה נקברת שם.

3) פסקה ראשונה בלי שום מתח. אם אין סיבה ללחוץ 'עוד', כל השאר לא קיים.

4) לסיים בלי הזמנה ברורה. 'אשמח לחיבור' זו לא הזמנה. 'שלח לי הודעה כאן ואני עונה' זו הזמנה.

5) לערום חמש תוצאות מספריות. האמינות יורדת ככל שהרשימה גדלה. אחת, עם הקשר.

6) מילים כמו 'תשוקה', 'מצוינות', 'חדשנות', 'ערכים'. הן לא אומרות כלום ולכן לא נקראות.

7) לכתוב About מושלם ולהשאיר את Featured ריק. מי שהתלהב מהטקסט מחפש הוכחה מיד מתחתיו, ואם אין - הוא יוצא.

השבוע, שעה: 1) כתוב About לפי התבנית - שלוש פסקאות, בערך 1,500 תווים. 2) ודא שיש בו בדיוק תוצאה מספרית אחת ומשפט אחד על מי לא מתאים לך. 3) בחר שלושה פריטים ל-Featured לפי הכלל: הוכחת תוצאה, פוסט חי, ודרך ליצור קשר. 4) העלה, ובקש מאדם אחד שלא מכיר את העסק לקרוא ולהגיד לך מה הבין.