5 סגנונות מנהיגות (Goleman) - איזה אתה ומתי כל אחד עובד

אתה כבר מנהיג באחד מהסגנונות המוכרים - השאלה היחידה היא אם אתה יודע באיזה, ומתי אתה מפעיל אותו על המצב הלא נכון. דניאל גולמן תיאר במאמרו ב-Harvard Business Review בשנת 2000 שישה סגנונות ניהול. חמישה מהם הם ארגז הכלים היומיומי שלך, והשישי - הסגנון המפקד - הוא כלי חירום שהופך להרסני ברגע שהוא נשאר בשימוש אחרי שהחירום נגמר. בחברה גדולה יש מי שיאמר למנהל שהוא תקוע בסגנון אחד. בעסק קטן ישראלי אף אחד לא יגיד לך את זה. פשוט תגלה שעובדת ותיקה התפטרה, או שלקוח קבוע עבר למתחרה, ואף אחד לא יקשר את זה לדרך שבה ניהלת את השבועיים שלפני. כאן תקבל את ששת הסגנונות בגרסת עסק קטן, טבלת התאמה בין מצב לסגנון, וחמישה משפטי פתיחה מוכנים - כאלה שאפשר לומר מחר בבוקר בלי להתאמן.

1) ויזיונרי: בואו איתי. מציב כיוון ומסביר למה. מתאים לשינוי, לכניסה לתחום חדש, ולרגע שבו הצוות לא מבין לאן זה הולך. 2) מאמן: נסה, אני איתך. בונה אדם לטווח ארוך דרך שאלות ולא דרך תשובות. מתאים לעובד מנוסה שרוצה לגדול. 3) אפיליאטיבי: האנשים קודם. מאחה יחסים אחרי ריב, פיטורים או תקופה קשה. מתאים אחרי משבר, לא במקומו. 4) דמוקרטי: מה אתם חושבים. מייצר מחויבות אמיתית כשיש זמן, וכשלצוות יש ידע שלך אין. 5) פייסטטר: תעשו כמוני, עכשיו. מזניק תוצאה בטווח קצר מול אנשים שכבר יודעים לבצע. 6) מפקד: תעשה מה שאמרתי. לגיטימי בשלושה מצבים בלבד - סכנה בטיחותית, משבר שדורש החלטה תוך דקות, ועובד שחצה קו אדום. מחוץ לשלושת אלה הוא שורף צוות מהר יותר מכל סגנון אחר.

עובד חדש בשלושת החודשים הראשונים: מאמן כברירת מחדל, ופייסטטר במינון קטן על סטנדרט מקצועי. דמוקרטי כאן רק מבלבל אותו. עובד ותיק שהגיע לתקרה: מאמן בלבד. אם אתה עדיין מסביר לו איך עושים דבר שהוא עושה חמש שנים, אתה מייצר לו סיבה לעזוב. שינוי כיוון בעסק: ויזיונרי ראשון, דמוקרטי אחריו. בסדר ההפוך הצוות ידון על משהו שכבר החלטת, ויבין את זה. דדליין שנשרף מחר: פייסטטר. זה הרגע שלו, והוא נגמר יחד עם הדדליין. אחרי ריב, פיטורים או שבוע גרוע: אפיליאטיבי לשבוע-שבועיים, ואז חזרה לשגרה. סכנה בטיחותית או קו אדום שנחצה: מפקד, לשיחה אחת בלבד, ואז החוצה ממנו.

אלה משפטי הפתיחה שמכניסים אותך לסגנון בלי להתאמן. העתק, התאם שם ומספר, אמור. 1) ויזיונרי: יש לי תמונה של איפה אנחנו רוצים להיות בעוד שנה, ואני רוצה שתשמעו אותה לפני שנדבר על מי עושה מה. 2) מאמן: אני לא הולך לתת לך את התשובה הפעם. תגיד לי איך היית ניגש לזה, ואם משהו לא יעבוד אעצור אותך לפני שזה יעלה כסף. 3) אפיליאטיבי: לפני שנדבר על העבודה - השבועיים האחרונים היו קשים, ואני רוצה לדעת איך אתה, באמת. 4) דמוקרטי: אני לא נעול על החלטה. אני צריך את דעתכם עד יום חמישי, ואחרי זה אני מחליט ואומר לכם למה. 5) פייסטטר: עד מחר ב-16:00 שלושת הדברים האלה חייבים להיות סגורים. אני עושה את הראשון עכשיו מולכם, כדי שתראו לאיזו רמה אני מתכוון.

מספרה עם 5 עמדות ותור של 3 שבועות: הסגנון שאתה מפעיל יותר מדי הוא פייסטטר - עומדת מעל מעצבת עם 5 שנות ותק ומראה לה איך גוזרים. מול ותיקה שמעבירה 9 עד 12 לקוחות ביום זה נקרא חוסר אמון, וזו הסיבה הראשונה שמעצבות ותיקות עוזבות. החלף למאמן - שאלה אחת במקום הדגמה - ושמור פייסטטר ל-30 הימים הראשונים של מעצבת חדשה בלבד. מוסך עם 3 מוסכניקים ומחזור 150 אלף בחודש: רוב הבעלים כאן מפקדים כל היום, כי עובדים מול לוחות זמנים ובטיחות. מפקד לגיטימי מול מגבה שלא ננעלה, ושם הוא נמשך 10 שניות. הוא לא לגיטימי מול השאלה כמה זמן ייקח התיקון - שם מוסכניק ששואלים אותו נותן הערכה אמיתית, ומוסכניק שמצווים עליו נותן את המספר שהוא חושב שאתה רוצה לשמוע. חנות עם 4 מוכרות ומחזור 300 אלף: הסגנון החסר הוא כמעט תמיד ויזיונרי. מוכרת שלא יודעת מה מטרת החנות השנה מוכרת את מה שקל למכור, והסל הממוצע נשאר במקום שנה שלמה. חמש דקות ויזיונרי בכל בוקר ראשון, עם מספר אחד - הסל הממוצע שאנחנו רוצים החודש - משנות את מה שמוצע ללקוחה ליד הקופה. קבלן עם 2 צוותים בשטח: הסגנון החסר הוא דמוקרטי, כי אתה מרגיש שאין זמן. אבל הצוות בשטח יודע על לוח הזמנים דברים שאי אפשר לדעת מהמשרד. 20 דקות אחת לשבועיים, שאלה אחת - מה יעכב אותנו בשבועיים הקרובים - חוסכות לך בדיוק את סוג העיכוב היקר ביותר, זה שמתגלה ביום שהוא קורה.

בעלת רשת מספרות הרחיבה מסניף אחד לשלושה בתוך שנה. פייסטטר טהורה - עומדת ליד כל מעצבת חדשה, מראה בדיוק איך גוזרים, לא מתפשרת מתחת לסטנדרט שלה. בפתיחת כל סניף זה עבד מצוין. אחרי ארבעה חודשים בסניף השלישי, שתי מעצבות ותיקות עזבו. שתיהן אמרו את אותו משפט בשיחת העזיבה - היא לא סומכת עלינו. מה שהתברר באבחון לא היה שהסגנון שלה שגוי, אלא שהוא היה יחיד. מול הוותיקות היא עברה למאמן - שאלה במקום הדגמה. פעם בשבוע פתחה את ישיבת הצוות באפיליאטיבי - חמש דקות על אנשים לפני שמדברים על מספרים. פייסטטר נשאר בארגז, אבל רק מול חדשות בחודש הראשון. בשנה שאחרי לא עזבה אף מעצבת ותיקה.

1) להישאר בסגנון אחד כברירת מחדל: מנהיג שנשאר תמיד ויזיונרי מדבר על העתיד בזמן שהצוות טובע בהווה. יום ניהול טוב עובר בין שלושה סגנונות - ויזיונרי בישיבת בוקר, פייסטטר בסגירת דדליין, מאמן בשיחה אישית אחר הצהריים. 2) לבחור סגנון לפי מה שנוח לך: אם אתה מעדיף דמוקרטי כי קונפליקט מלחיץ אותך, זו הימנעות שהתחפשה לשיתופיות. הצוות מזהה את זה מהר. 3) לדרג סגנונות מוסרית: אין סגנון טוב או רע, יש התאמה למצב. פייסטטר לפני השקה הוא בדיוק מה שנדרש. הבעיה מתחילה כשהוא נשאר שם שלושה חודשים אחרי שההשקה נגמרה.

תוך 20 דקות - בצע את האבחון בווידג׳ט וסמן את הסגנון הדומיננטי ואת החלש. אחר כך בחר סיטואציה קונקרטית שתקרה לך בימים הקרובים, והדבק בה את משפט הפתיחה של הסגנון החלש מתוך רשימת החמישה. בפעם הראשונה אל תשנה את הניסוח - אמור אותו כמו שהוא ותראה מה קורה.