1 - ויזיונרי: 'בואו איתי'. מצוין בשינוי וכיוון חדש. 2 - מאמן: 'נסה את זה'. בונה אנשים לטווח ארוך. 3 - אפיליאטיבי: 'אנשים קודם'. בונה הרמוניה אחרי משבר. 4 - דמוקרטי: 'מה אתם חושבים?'. גוזר על קונצנזוס. 5 - פייסטטר: 'תעשה כמוני, עכשיו'. מצוין לתוצאה מהירה עם צוות מומחים.

ויזיונרי - עובד בשינוי כיוון, הורס בתפעול שבועי משעמם. מאמן - עובד עם עובד מנוסה שרוצה לגדול, מתסכל למתחיל. אפיליאטיבי - עובד אחרי קונפליקט, הורס כשצריך החלטות קשות. דמוקרטי - עובד כשיש זמן וכשרוצים מחויבות, הרסני במשבר. פייסטטר - עובד עם צוות עילית, שורף את כולם מעל 3 חודשים רצופים.

מנכ״ל סטארטאפ הביא את הצוות מ-3 ל-18 ב-18 חודשים. פייסטטר טהור - 'תראו אותי, עשו כמוני'. עבד מצוין עד שבועה 14, אז שני CTO-יים עזבו, ועוד 3 פיתחו שחיקה. באבחון זיהינו: סגנון אחד, גם בתפעול שגרתי. אחרי 3 חודשי שילוב של מאמן + אפיליאטיבי בפגישות 1on1, השחיקה ירדה דרסטית והוא שמר את הצוות.

טעות 1 - להישאר בסגנון אחד. כל סגנון יחיד יוצר חולשה. רוב המנהיגים הטובים עוברים בין 3-4 סגנונות באותו יום. טעות 2 - לבחור סגנון לפי נוחות אישית. הסגנון צריך להתאים לסיטואציה, לא למצב הרוח שלך. טעות 3 - לחשוב 'דמוקרטי = טוב, פייסטטר = רע'. הסגנון הוא כלי, לא מוסר.