תדירות יומית - למדדים שהם 'אש בעור' עם השפעה תוך 24 שעות. דוגמאות - יתרה בבנק, מספר תורים לא ממולאים היום, מספר תקלות שירות פתוחות. אם המדד יכול להפיל את היום שלך, הוא יומי. תדירות שבועית - ברירת המחדל. רוב המדדים העסקיים. מדידה שבועית מאפשרת לראות מגמות (לא רק רעש יומי) ולפעול לפני שהמגמה הופכת לתוצאה. תדירות חודשית - למדדים שזזים לאט וכוללים תיקוף חשבונאי. דוגמאות - רווח גולמי לפי מוצר, NPS, שעות אימון לעובדים. תדירות חודשית מאפשרת תמונה מערכתית בלי רעש.

שאלה 1 - באיזו תדירות המדד באמת משתנה? אם NPS משתנה רק כשיש 5+ לקוחות חדשים שמילאו - לא הגיוני למדוד אותו פעם בשבוע אם יש רק 3 לקוחות חדשים. שאלה 2 - תוך כמה זמן צריך להגיב אם המדד חורג? אם מדד חורג ויש לי 4 שבועות לתקן - מדידה שבועית מספיקה. אם יש לי 3 ימים - מדידה יומית. שאלה 3 - מה עלות איסוף הנתונים? יומי דורש אוטומציה מלאה. שבועי יכול להיות חצי-ידני. חודשי יכול להיות ידני לגמרי. שלוש השאלות יחד נותנות תדירות מותאמת.

מסעדה עם 18 עובדים, מחזור 1.4 מיליון בחודש. לקחנו את 7 ה-KPI שלהם וחילקנו תדירויות: יומי - תפוסת שולחנות בערב (מאוד תנודתי, יש לפעול אותו יום). שבועי - הכנסות, יחס מנות מבוטלות, ביקורות חדשות, ימי AR לפסקי משלוחים. חודשי - שולי רווח לפי תפריט, ימי עבודה ממוצעים לעובד, NPS. בעל המסעדה הקדיש 5 דקות בכל בוקר ל-יומי, 30 דקות ביום שני ל-שבועי, ו-90 דקות ב-1 לחודש ל-חודשי. סך הזמן - שעתיים בשבוע, מקבל תמונה מלאה.

טעות 1 - הכל יומי. בעלי עסק שמתחילים עם דשבורד נהיים מכורים ופותחים אותו 5 פעמים ביום. זה גורם להחלטות חירום על רעש סטטיסטי. נתון אחד אינו מגמה. טעות 2 - הכל חודשי. הצד השני - מסתפקים בדוח חודשי מהרואה חשבון. עד שרואים שיש בעיה, היא בת חודשיים. טעות 3 - לקבוע תדירות לפי קלות איסוף ולא לפי חשיבות. 'נתון זמין לי כל יום אז אסתכל כל יום'. לא - אם הוא לא משנה החלטה יומית, אל תפתח אותו יומי, גם אם הוא זמין.