כנות בניקוד = להעריך את עצמך כאילו מישהו אחר מעריך אותך. רוב הבעלי עסק חושבים שהם 'די טובים' באופן כללי, ונותנים לעצמם ציון 3 כשמגיע ציון 2. הם רואים את הכוונה (אני רוצה להקשיב) ולא את הפעולה (אני באמת מדבר עם 3 לקוחות בשבוע). הכנות דורשת להפריד בין הרצון לפעולה. רק הפעולה נספרת באבחון.

הסטנדרט המדויק: דפוס שאתה עושה 90%+ מהזמן = ציון 3. דפוס שאתה עושה 50-89% מהזמן = ציון 2. דפוס שאתה עושה פחות מ-50% = ציון 1. דוגמה: 'אני מדבר עם לקוחות'. שאלה: כמה שבועות מתוך 52 בשנה? 47+ שבועות = ציון 3. 26-46 = ציון 2. פחות מ-26 = ציון 1. בלי המספרים, הניקוד הוא רגש - לא מציאות.

לקוח של Plan B עשה אבחון לבד וקיבל 82 נקודות. שבועיים אחרי, יועץ עבר איתו על אותן שאלות ושאל ספציפית 'כמה פעמים?' לכל אחת. הציון תוקן ל-52 נקודות. ההפרש: 30 נקודות. אחרי הציון המתוקן, התוכנית של 90 יום הייתה שונה לחלוטין - והוא ראה תוצאה אמיתית תוך חודש. הציון המקורי היה הזיה. הציון המתוקן היה מציאות.

מלכודת 1: לרצות להיראות טוב, גם לעצמך. ההפך - ציון נמוך = מקום לצמוח. מלכודת 2: 'אני יודע איך אני באמת, אני אענה במהירות'. ההפך - תאט, חשב כל שאלה. מלכודת 3: 'אני אעשה אבחון מהיר עכשיו, ואתקן אחר כך'. ההפך - אבחון בכלל הוא יותר חשוב מאבחון מדויק. מלכודת 4: לבקש מבן/בת זוג להעריך אותך - הם יתנו ציון נמוך מדי או גבוה מדי, לא אמיתי.