אחריות (Ownership): 'זה בידיים שלי, אני יכול לתקן'. אנרגיה לעלייה. ממוקדת בפעולה הבאה. האשמה עצמית (Self-Blame): 'זה באשמתי, אני אדם רע, אני לא יכול'. אנרגיה לנפילה. ממוקדת בעבר. השפה דומה ('זה בידיים שלי' / 'זה באשמתי'), אבל החוויה שונה. אחריות = שחרור. האשמה עצמית = כליאה. אחד מוביל לעסק שצומח, השני לעסק שעוצר.

אחרי שלקחת אחריות, שאל את עצמך: 1) האם אני יודע מה הפעולה הבאה? אם כן - אחריות. אם לא - האשמה. 2) האם אני מרגיש אנרגיה לעשות, או צורך לישון? אנרגיה - אחריות. ישנוניות - האשמה. 3) האם אני יכול להגיד מה אני יעשה אחרת בשבוע הבא, ספציפית? כן - אחריות. 'אני אשתפר' (כללי) - האשמה. 3 הסימנים מבחינים מיד.

יוסי, Rock שלא נסגר. תגובה 1 (האשמה): 'אני פשוט לא טוב בזה, תמיד אני נכשל, אני אדם של רעיונות לא של ביצוע'. אנרגיה - שלילית. פעולה הבאה - לא ידועה. תגובה 2 (אחריות): 'לא בדקתי שבועית, בפעם הבאה אקבע ביומן 5 דקות ביום שני. גם לא הגדרתי בעלים, בפעם הבאה אדבר עם המנהלת בשבוע הראשון'. אנרגיה - חיובית. פעולה הבאה - ידועה. אותו אדם, אותו כישלון, שני סוגי תודעה. אחד יבנה, אחד יסגור.

מלכודת 1: לחשוב שעצב = אחריות בריאה. עצב הוא רגש, אבל אם הוא משתק, הוא האשמה. אחריות יכולה להיות לא נעימה, אבל היא לא משתקת. מלכודת 2: לעבור מאחריות להאשמה לאט. אתה מתחיל ב'מה אני יעשה אחרת', וב-10 דקות אתה ב'אני לא בנוי לזה'. צריך לעצור את הגלישה. מלכודת 3: לחשוב שצריך לבחור - או אחריות או חמלה עצמית. אפשר את שניהם: 'זה היה קשה, ובכל זאת זה בידיים שלי'.