3 השאלות הן מסגרת מובנית לניתוח כישלון מבלי להאשים אחרים. כל שאלה ממקדת בחלק אחר של המעגל: תכנון = לפני התחלה. ביצוע = במהלך. אנשים = איך התקשרת. 3 השאלות יחד מכסות 90% מסיבות הכישלון בעסק. השאלה הרביעית 'מה היה מחוץ לשליטתי' מותרת רק אחרי 3 הראשונות - ורק אם נשארת באמת באמת תאונה (תאונת דרכים, מגפה).

שאלה 1 (תכנון): האם ה-SMARTER היה מלא? Rocks ברורים? KRs מספריים? הקצב נקבע מראש? לרוב התשובה: 'יכולתי לבדוק את המסגרת לפני שיצאתי לדרך'. שאלה 2 (ביצוע): האם בדקתי שבועית? זיהיתי ההאטה ב-30 יום? תיקנתי בזמן? לרוב: 'יכולתי לעצור באמצע, ראיתי את הסטטוס האדום אבל המשכתי'. שאלה 3 (אנשים): הסברתי טוב? נתתי כלים? דרשתי דין וחשבון? לרוב: 'הנחתי שהבינו, לא וידאתי'.

גלית, סוכנות תקשורת, Rock '5 הופעות מדיה לרבעון'. תוצאה: 2 הופעות. ניתוח: שאלה 1 (תכנון) - 'לא הגדרתי איזה סוגי הופעות, מי הקהל'. תכנון רופף. שאלה 2 (ביצוע) - 'בשבוע 4 ראיתי שיש רק 1 הופעה, התעלמתי, חשבתי שיתאזן'. אי-תיקון בזמן. שאלה 3 (אנשים) - 'נתתי את ה-Rock למנהל קשרי תקשורת בלי לוודא שיש לו רשימת תקשורת מעודכנת'. הנחה לא מוצדקת. 3 לקחים, ברבעון הבא 5 הופעות נסגרו.

מלכודת 1: לקפוץ ישר לשאלה 4 'מה היה מחוץ לשליטתי'. אסור - רק אחרי 3 הראשונות. מלכודת 2: לענות תשובה כללית - 'יכולתי לתכנן יותר טוב'. צריך תשובה ספציפית - 'יכולתי להגדיר מי הקהל ב-Rock'. מלכודת 3: לעבור על השאלות פעם אחת ולסגור. הקריאה השנייה אחרי שבוע מגלה לקחים נוספים. השאלות לא חד-פעמיות.