פגישת השני היא מועד קבוע, אותו יום ואותה שעה כל שבוע, של 60 דקות, עם מבנה קבוע, לסקירת Rocks ופתרון בעיות. היא לא פגישת 'מה קורה' פתוחה - היא פרוטוקול נוקשה. EOS קוראת לה L10 (Level 10 Meeting). 4DX קוראת לה WIG Session. בעולם הסטארטאפים קוראים לה Monday Meeting. השם פחות חשוב, הפרוטוקול הוא הקריטי.

יומי = יותר מדי. עסק לא משתנה ב-24 שעות, ועוצרים את הזרם. חודשי = פחות מדי. אחרי 30 ימים, יעד שבוע 1 נשכח. שבוע הוא היחידה הנכונה - ארוך מספיק לראות מה זז, קצר מספיק לתקן. שני בבוקר = רגע הטעינה של השבוע. הפגישה מגדירה את 5 הימים הבאים. ביום שישי = רושמת מה היה, כולם לסוף שבוע. באמצע השבוע = מאוחר לכוון. שני 09:00 אחרי שכולם הגיעו לפני שהיום נסחף.

נטע, חברה לייעוץ מענקים, 6 עובדים. לפני: 3 פגישות ארעיות בשבוע ('יש לי שתי דקות'), אין מבנה, אין סטטוס. אחרי: יום שני 09:00-10:00, פרוטוקול קבוע. תוצאות אחרי 90 יום: 3 ה-Rocks ייסגרו (לפני - 1.5 בממוצע), הצוות מרגיש פוקוס, הפגישות הארעיות צנחו ב-70%. כל שבוע, נטע יודעת בדיוק איפה הצוות עומד. החיסכון בזמן: 4-6 שעות בשבוע.

מלכודת 1: 'גמיש - שני או שלישי'. גמישות = שכחה. הקצב חייב להיות קבוע מוחלט. מלכודת 2: שעה מאוחרת מדי - אחרי 11:00, כולם כבר שקועים במשימות, קשה לנתק. שני 09:00 או 09:30 הוא המתוק. מלכודת 3: 'נדלג השבוע, חופשה / חג'. אם פגישה נדחית, היא מאבדת את הקצב. עדיף פגישת 30 דקות בזום מאשר ביטול.