Re-engagement הוא ניסיון להתחיל שיחה חדשה - לא להמשיך את הישנה. ההבדל קריטי: פולואפ אומר ׳אתה זוכר את ההצעה?׳, Re-engagement אומר ׳שלום, יש לי משהו חדש שייתכן ויעניין אותך׳. בעלי עסק שמבלבלים בין השניים נכשלים: הם חוזרים ל-60 יום וכותבים ׳אז מה החלטת על ההצעה?׳ - והלקוח מרגיש שזה אותו לחץ ישן. נכון: ׳עברו חודשיים, יש כאן משהו חדש׳. זה מאפס את היחס.

1) שינוי בעסק שלך: ׳הוספנו פיצ׳ר חדש׳, ׳שינינו את הגישה ל-X׳, ׳יש לי תוצאות חדשות לראות׳. 2) שינוי בענף: ׳עדכון רגולציה חדש שמשפיע עליך׳, ׳מגמה חדשה שראינו ב-Q1׳. 3) מקרה חדש רלוונטי: ׳לקוח חדש שלי בסקטור שלך השיג X׳. הטריגר חייב להיות אמיתי - לא להמציא ׳פיצ׳ר חדש׳ רק כדי לחזור. תוקף ההודעה תלוי באמיתות הטריגר.

אורי שלח הודעת סגירה ב-30.3 לחברה שלא הגיבה. ב-30.5 (60 יום אחר כך), שלח: ׳היי תמר, לפני חודשיים דיברנו על אבטחת המידע של החברה. רציתי לעדכן שב-2 השבועות האחרונים נחקקה תקנה חדשה (תקנת רשות הסייבר 4.5) שמשפיעה ישירות על חברות B2B מהגודל שלכם. כתבתי על זה מאמר קצר - חשבתי שזה עשוי לעניין אותך. אני מצרף לינק׳. תמר ענתה תוך יומיים: ׳אורי תודה. נתחיל לדבר על ההצעה הזו שוב, נשתנו דברים אצלנו׳. הסגירה נסגרה תוך 3 שבועות.

1) להזכיר את ההצעה הישנה (׳זוכר את ההצעה ל-X?׳) - מחזיר את הלקוח לאותו מקום של חוסר החלטה. ההודעה צריכה להיות ניטרלית. 2) להיות תכוף מדי - לא לפני 50 יום מאז הסגירה. הלקוח צריך זמן לשכוח. 60 יום זה המינימום. 3) להציע ׳מבצע מיוחד׳ או ׳הנחה לחזרה׳ - זה נראה כמו ייאוש. הצעד הזה הוא הצגת ערך, לא מכירה. המכירה תבוא רק אם הלקוח יגיב.